כשיורם אוברקוביץ' מת, נפלו כלי התקשורת לרגליו כמו כלבלבים מרוטים, כאילו

אוברקוביץ'. איש חזק

צילום: שלום בר-טל

ל-Ynet

פחדו שאם יעלו לו את הסעיף הוא עוד ירד לקבר עם השאלטר ביד, וכשתהיה הפסקת חשמל לא יהיה איך להחזיר את הזרם. אז אתם יודעים מה, סליחה, אבל אם התקשורת אמורה לייצג את גם האינטרס הציבורי, הרי שהיו באוברקוביץ' (לא בא לי לכתוב ז"ל, עמכם הסליחה) לא פחות צדדים רעים מטובים, למעט אם אתה הציבור של עובדי חברת חשמל.

19 אלף שקל בחודש היא המשכורת ממוצעת של עובד חברת חשמל, לא כולל חשבון חשמל חופשי כמעט לגמרי. שוב: זו משכורת ממוצעת, כאילו, אם אתה מקבל רק 17 אלף שקל בחברת החשמל, אז דפקו אותך. ולמי שלא זוכר, חברת החשמל היא מונופול ממשלתי, ואת השכר כולנו משלמים מהכיס דרך חשבון החשמל או דרך המיסים.

ראבאק, למה מה? המשכורת הממוצעת בישראל עומדת על כ-7,000 שקלים בחודש, והיא רק הולכת ויורדת. במדינת חברת החשמל היא רק עולה. והכל כי בכף היד של אוברקוביץ' מונחת הביצה השמאלית של שר האוצר, האשך הימני של ראש הממשלה ואותו שאלטר מפורסם.

אוברקוביץ' שם במשך שנים את הצדק החברתי ואת האינטרס הלאומי על הזין, והאמת, הלך לו ממש טוב. אז מעבר לטרגדיה האישית, שלא מעניינת אותי כרגע יותר מכל מודעת אבל אחרת בעיתון, אין כאן שום סיבה לפרוס לכבודו את שטיחי עמודי העיתון המפרגנים.

הדבר הכי רע שכתבו על מלך הסחטנים היה "איש חזק". איש חזק זה טוב או רע? בטח שזה טוב. יורם אוברקוביץ' הוא למען העובדים, ועובדים זה טוב. וגברי לוי – הטוב מאוד לכשעצמו – היה נורא המום. אם איש חזק כמו גברי המום ממותו של איש חזק כמו אוברקוביץ', מה אנחנו, הקטנים, אמורים לחוש לנוכח עניינים קולוסאלים שכאלה. מאנשים חזקים אנחנו מפחדים, ואנחנו אוהבים אותם. אוהבים מפחד. 

 

אוברקוביץ' לקח את הכסף של ויקי כנפו. זה מה שאנחנו אמורים לחוש.

במשך שנים הוא מחזיק את הממשלה בצוואר, ומוציא ממנה תנאי שכר מופקרים. אחר כך, אל תתפלאו שאין כסף בשביל  כנפו. ואין כסף גם לתרופות לחולים, ולסיוע לזקנים, ולנכים ולמובטלים. למה אין? כי אוברקוביץ' לקח. אוברקוביץ' התרבות, שכרון-הכוח והזלזול, לא רק אוברקוביץ' האיש. גם הח"כים החרדים ברשימה הזו, ועמיר פרץ, ובכלל בעלי הממון שהבל פיהם קרוב אצל אזני השררה. אבל מעטים מייצגים את התרבות הזו כל-כך יפה כמו אוברקוביץ'. אחרי מות קדושים אמור? כשהיה חי לא השתין עליכם, אזרחים. אז תעשו לי טובה. 

 

יכול להיות שאין מה להלין כנגד עובדי חברת חשמל ואוברקוביץ', שדואגים לעצמם ורק לעצמם.

אבל יש הרבה מה להלין כנגד הפוליטיקאים, שחזקים על כנפו ועל שכמותה ומתקפלים בפני אוברקוביצ'ים.

ויש הרבה מה להלין כלפי העיתונות. התקשורת, היא אוהבת את שניהם אותו דבר. אוברקוביץ' איש חזק וכנפו אישה חזקה. אוברקוביץ' וכנפו מוכרים ביחד את המהדורה.

  

ללכת כי כולם הולכים

 

פתאום קם אדם בבוקר, מחליט שהוא אֵם ומתחיל ללכת. צעדות, איזה מין אמצעי מחאה זה בכלל. אם לא תיענו מיד לכל דרישותיי, אני… אני… אני אלך! אילנה אזולאי צועדת מערד לירושלים, עם בנה האומלל שכבול לכסא הגלגלים שלו. איזה חום, איזה שעמום, הצעידה הזו. לו היו לו רגליים, היה קם ובורח.

גם לכנפו אין לי יותר מדי סימפטיה. אולי זה כי אני קפיטליסט מסריח, אבל סליחה, אל תלכו לירושלים, לכו לעבוד.

כנפו. אשה חזקה

 צילום: אלכס ליבק להארץ

אין בדרום? תעברו דירה. אין לכם כסף לילדים? קנו קונדומים, יותר זול. בקרב יותר מדי משפחות מתקיים נתק תודעתי בין מספר הילדים, היכולת הכלכלית ורמת המחיה. ואותי מטריד, למה נראה להם הגיוני שהנתק הזה צריך להפוך לעול על כתפי.

מיליוני אמריקנים מחליפים מדינות בחיפוש אחר פרנסה. אבל בישראל אנשים לא מזיזים אצבע למען עצמם. אני נשאר פה, ואני אשריץ ילדים כמה שבא לי, ואתם תבואו אלי ותעזרו לי.

 

את הכסף שלקח אוברקוביץ' לא היה צריך ממש לתת לכנפו. היה צריך להשקיע אותו בה, בחינוך שלה ושל ילדיה, בעידוד יוזמות פרטיות באזור מגוריה. הממשלה יכולה גם לבחור שלא לממן את ההתנחלויות ואת הצבא ששומר עליהן – צעדים שהימנעות מהם משולה בעיני לפשע.

אבל כדי לאלץ אנשים ללכת לעבוד, צריך גם להוריד את הקצבאות, וצריך לייצר מקומות עבודה, כלומר: לבנות סקטור פרטי חזק יותר באמצעות בלימת המיתון, הורדת הגרעון והריבית וצמצום הוצאות הממשלה.

ואם ביבי דופק את קהל בוחריו, אז כנראה שאין ברירה אחרת.


פוסטים קרובים



תגובות ( 63 )

אמיץ. נגיד. למרות שמקובל – ובצדק, כולנו שווים בפני המוות – שלא להיכנס באמא של מי שמת כשגופתו עדיין חמה. אפילו על כהנא התאפקו אחרי שחוסל ממוקדת (והיו כמובן הבדיחות: "אני מאוד אבל על מותו של ח"כ לשעבר" היתה ברכת שלום נאה באותם ימים).
הכניסה שלך בכנפו היא סיסמא של מרכז הליכוד, או שינוי, או כל דבר שהוא עדר ותו לא. אין לכם כסף לילדים? קנו קונדומים? תגיד, דרור, אתה הולך לפוליטיקה?

גדי בתאריך 19 יולי 03 בשעה 16:33

להגביל את זכות ההולדה לעשירים בלבד, מעניין באמת איך לא חשבו על זה קודם.
יש רק בעיה אחת עם הרעיון המבריק הזה: תוך דור אחד או שניים, יוותרו רק בעלי הווילה בסביון, ואז מי ינקה את הבתים והמשרדים? יעבוד במפעלים? יטאטא את הרחובות? יתפור את הבגדים? תמסור לביבי שיחכה רגע עם הגירוש של העובדים הזרים, אולי עוד נמצא להם שימוש.

morcarmon בתאריך 19 יולי 03 בשעה 16:39

הייתי יכולה לטעון שבקרב יותר מדי מתנחלים מתקיים נתק תודעתי בין מקום המגורים שלהם והסכנה שהם לוקחים על עצמם ועל משפחותיהם. ואותי מטריד, למה נראה להם הגיוני שהנתק הזה צריך להפוך לעול על כתפי. כלומר אם אין להם כסף למילציה פרטית או היכולת לחיות בשלום עם שכניהם שיתאפקו ויגורו בגבולות 67.
וזה לא שאני באמת תומכת בהפקרת המתנחלים אבל בדמגוגיה כמו בדמגוגיה.

ועוד אני אוסיף שכדי לאלץ אנשים לעבוד צריך לוודא קודם שאכן יש מקומות עבודה. ככה שניה לפני שמנתקים אותם מהקצבה.
כי אתה יודע, עד כמה שרוחני הפתגם ההוא על איך עדיף לתת לסיני את החכה במקום את הדג כדאי גם לוודא שלא נתת חכה למישהו שגר במדבר.

אורית בתאריך 19 יולי 03 בשעה 17:35

דרור, אני מתבייש. מתבייש שלא היה לי אומץ לכתוב את מה שכתבת. אבל יש לי סיבה: אני נשוי עם ילדים (נו, נגיד שזו סיבה). תהנה.

לגדי: האיש לא היה מנומס בחייו, למה שנהיה מנומסים אליו במותו? הוא הפך קדוש ברגע שמת?

אני לא חושב שמה שהוא אמר זו סיסמה פוליטית, אף פוליטיקאי שפוי לא היה מעז להתבטא כך.
ביבי צודק – מי שהולכת מאות קילומטרים יכולה לעבוד בהרבה עבודות. וכבר ראיתי בעיתונים תמונות של אימהות צועדות מצוידות בניידים, סיגריות ומשקפי שמש מושקעות – פק"ל קצבאות.
אם אין עבודות במקום מגוריה זו באמת פאשלה של הממשלה, אבל היא בהחלט יכולה למצוא עבודה ומגורים במקום אחר אם היא דואגת למשפחתה. אז ערים מסוימות יינטשו ויהפכו לערי רפאים, לא יקרה כלום. כבר היום הן לא הרבה יותר מכך.

למור: יש בעיה לוגית בטענה שלך: אם מקבלי הקצבאות לא עובדים, אז ממילא הם לא ינקו בתי עשירים. בשביל זה באו העובדים זרים. אנחנו אמריקה שלהם.
דרור לא קרא להגביל את זכות הילודה בחוק. הוא אמר שכל אחד ייקח אחריות על עצמו, על משפחתו ועל גורלו לפני שהוא מתעלק על אחרים.
המחשבה מאחורי כך היא לא מאבק עשירים ועניים אלא דאגה של הורה לרווחת ילדיו ואיכות חייהם.

איתן כספי בתאריך 19 יולי 03 בשעה 17:38

"אוברקוביץ לקח את הכסף של ויקי כנפו".
סליחה אבל אם כבר יורדים לרמת הפשטנות הזו אז גם אתה, גלוברמן, נהנה מהכסף של כנפו, אמנם לא כמו אוברקוביץ' כי אוברקוביץ' היה יעיל במה שעשה, ואתה אולי פחות, אבל שניכם קפיטליסטים נצלנים שיכולת ההזדהות שלהם עם כנפו ושות' אפסי. נו, טוב אולי זה בגלל שאתה לומד מדעי רוח…אופס סליחה התכוונתי להגיד כלכלה.
באשר לאמירה הנפסדת על הקונדומים, מעבר לעובדה שהיא חסרת מובן אמיתי, היא מקוממת. אתה נחפז לשלול ערך חיי אדם. תמיד אפשר לשאול מדוע הוריך שלך לא השקיעו בקונדום טוב?
אולי משום שהם משוכנעים, וכך לימדו אותך, שמצב כלכלי שפיר הוא תוצר גנטי ולא סביבתי? (דם כחול?)

טבורית מצויה בתאריך 19 יולי 03 בשעה 17:39

1. כתבתי שזה היה עניין אמיץ ולא מקובל להיכנס ככה באוברקוביץ'. לא הבעתי דעה בנושא. אנא קרא שוב.

2. סיגריות, פלאפון ומשקפיים (אני משוכנע שאינך מזן המעצבים המסוגלים לזהות הבדל בין משקפי בולה של 900 שקלים למשקפיים מטאיוון ב-20 שקלים) – ההתקרצצות שלך על זה מזעזעת. פלאפון הוא עניין שכבר חלק מהקיום בארץ. כמו טלוויזיה. אולי תציע שלעניים לא תהיה טלוויזיה? סיגריות – אני מבין שאם אדם עני, שיסבול. ואם התמכר לסיגריות מוקדם בחייו – גם כן בעיה של המניאק (אחוז ההצלחה בגמילה עצמית מעישון הוא כשלושה אחוזים). ומשקפיים – נו, שגם יסתנוורו העניים הללו.
זה לא שאני חושב שאתה מאמין באמת במה שכתבתי (אלוהים, אני מקווה שלא). אבל אתה נתת שלוש דוגמאות שלא מוכיחות, אבל ממש לא מוכיחות, כלום.
"היא בהחלט יכולה למצוא עבודה ומגורים"? אתה בטוח במה שכתבת? כי נראה לי שמרוב שאתה טרוד מול המחשב או מול הילדים, אתה לא ממש שם לב איפה אתה חי.

עניין אחרון: לא ברור לי איזה "אומץ" צריך היום בארץ כדי להיכנס בעניים. מהפוליטיקאים עד טובי הפרשנים מאשימים את האומללים שהם לא יכולים לגסוס בשקט. לא צריך אומץ בשביל זה, אבל אולי העובדה שאתה חושב ככה מעידה שיש בכל זאת רק של בושה, שיש דברים שראוי יותר לומר ויש כאלה שמעידים על אומרם. ובושה היא התחלה של תרבות, קראתי איפשהו ברוטר פעם.

גדי בתאריך 19 יולי 03 בשעה 18:27

1. קראתי ואני חושב שגם הבנתי. ראשית, שמתי לב שמיד אחרי שכתבת "אמיץ" כתבת "נגיד", כלומר ביטלת באותה השורה.
שנית, כתבת ש"בצדק" לא כותבים גנאי על גופות שעדיין חמות. שאפילו לכהנא נתנו כבוד – לכך התייחסתי.

2. ראשית, אתה צודק – אני לא מסוגל להבחין בין היוקרה של סוגי משקפיים (ובטח שלא דרך תמונה בעיתון), אבל אשמח אם תלמד אותי פעם. זו באמת התמחות שחסרה לי.
נייד וטלוויזיה הם חלק מהקיום בארץ אתה קובע. פשוט סף קבלה. בלי זה אתה לא מקבל תעודת זהות. תקרא את זה שוב ותראה אם אתה מאמין לעצמך. אנשים שיש להם את הנ"ל אינם עניים בעיניי. דברים אלה אינם צרכי קיום (בטח שלא על חשבון כספי משלמי המיסים). נקודה.
בכיף, שיהיה להם הכל – אבל לא כאשר הם מתקרצצים על חשבון המדינה, כספי האזרחים האחרים, אלה שכן עובדים.

3. כן, אני בהחלט בטוח במה שכתבתי. דוגמא קלילה, בשבילך, אתה בטח קורא את "ידיעות", שהחל פתאום להיות אזרח למופת והחל במבצע מציאת עבודה לכל אותן אימהות חד-קצבתיות – והנה, משום מקום נמצאו עשרות משרות פנויות. וולט דיסני בטח היה כאן (או לפחות יגאל שילון).

כן, אני טרוד. ראשית בעבודתי, חמישה ימים בשבוע, בין 8.5 ל-10 שעות (במצב רגיל) ואפילו 12 שעות (בשעות חירום, לעתים רחוקות) – זה כולל שעות נוספות בכדי למקסם הכנסות למען משפחתי. בסופי השבוע אני נח ומבלה עם משפחתי. מרשה לי? איזה עשיר אני.

4. בוא נבדיל בין עניים מבחירה לעניים מאונס (נכים, חולים וכדומה). גברת נכבדת שהולכת מאות קילומטרים (שאני לא הלכתי כך מאז הטירונות) היא אחלה כוח עבודה, רק שהיא רגילה לקבל כסף מהמדינה. אף אחד לא נכנס בהם קודם (וזה כנראה חבל), כי הם לא טרחו להאיר את עצמם (או להשתין מהמקפצה) כמו שהם עושים עכשיו, כאשר הכיס הציבורי נסגר, כאשר המדינה מתחילה לכבד את המיסים שאני משלם לה (או שאני צריך להעביר את הכסף ישירות לגברת כנפו?).

5. לגבי הבושה, אתה שוב צודק. הבעיה היא שהמצב כיום הוא בעייתי: מי שעובד ומתפרנס הוא זה שמתבייש ומי שחי על חשבון אחרים הוא במקום הנכון.

איתן כספי בתאריך 19 יולי 03 בשעה 19:03

הרשעה בשוחד וחשד לאונס

אודי בתאריך 19 יולי 03 בשעה 19:18

ואם "ידיעות" הפך לסוג של רפרנס שאפשר להתייחס אליו ברצינות, בוא תן קפיצה לפה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2677373,00.html
ידיעות לפני שבועיים בסה"כ.
שים לב לדקויות "עבודות יזומות". מסתבר שאפילו נבחרינו הצליחו לשים לב שאין שם עבודה, אחרת למה פרוייקט של עבודות י-ז-ו-מ-ו-ת?
900 אנשים שהיו מוכנים לעבוד -בפרך אם תורשה לי קביעה ערכית – בעבודות נקיון ושמירה תמורת שכר מינימום לא יצליחו עכשיו לעשות אפילו את זה. יהיה להם קשה למצוא תחליף לעבודה היזומה ההיא שנולדה מתוקף חוסר מקומות עבודה. אתה עדיין רוצה לצטט את ידיעות?

וקטנה נוספת, כדי שאם חד הורית תוכל לעבוד ההכנסה שלה צריכה להספיק לנסיעות למקום העבודה החדש ולמעונות יום לילדיה. יום לימודים ארוך אם אתה רוצה שהיא גם תספיק להגיע מהעבודה בזמן ולקחת אותם בחזרה.
ביבי והפקידים שם באוצר טובים בהלהפריח סיסמאות "שיעבדו!" אבל התוכנית שהם מציעים לא מציעה מעונות יום (גם לא סבסוד שלהם) ובתקציב שהם כבר סגרו אין סעיפי הסעה לעובדים לעתיד לבוא.
בעייה? לא נטריד את עצמנו בזוטות..

אורית בתאריך 19 יולי 03 בשעה 19:19

האמירה "מי שעובד ומתפרנס הוא זה שמתבייש ומי שחי על חשבון אחרים הוא במקום הנכון" היא גם לא נכונה בעליל, וגם דמגוגיה ממש לא משכנעת. היא עוזרת אולי להרגשה חמימה ונעימה של צדקנות נוסח ורשה, אבל נו באמת. אם כבר נדרשים לנושא, מדוע באמת צריך "אומץ" לכתוב את מה שכל מנהיגי המדינה וחלק ניכר מהפרשנים כותבים (אומץ ללכת עם העדר! כל הכבוד!)? ומדוע היותך נשוי עם ילדים מנע ממך מלכתוב – את מה שגם שרי ממשלה שלך אומרים?

אתה לא יודע להבחין בין יוקרה של זוגות משקפיים, אבל מעז לקבוע שלהסתובב ביולי בישראל בחוץ בלי משקפיים, זה סימן שאתה עני, ואם יש לך זוג – אתה עשיר. במקום לומר לי "אשמח אם תלמד אותי פעם" (גם אני לא יודע, מה חשבת?), היית פשוט עובר נושא בשקט.

אני לא קורא הרבה את ידיעות.

אני לא תמיד מאמין לכל מה שאני קורא בעיתונים.

האמירה "אמהות חד-קצבתיות" היא, קרוב לוודאי, אחד הדברים השמנוניים והדוחים שקראתי לאחרונה. ולא שלא כתבתי דברים יותר גרועים על אנשים – זה פשוט לא מצחיק.

בוא ואסביר לך למה זה לא מצחיק. כשצוחקים על מישהו חזק, לא קורה לו כלום. להיפך, אפשר קצת לשחרר קיטור. שנטפלים למי ששוכב מדמם על הרצפה, ויורקים עליו – זה מגעיל. בדיחה על "הבטלניות" לכאורה הללו מעידה יותר מכל עליך, ודברים לא ממש נעימים.

כולנו טרודים בעבודתנו. המשאית עם הצלשים תחכה לנו בסיבוב. השאלה "מרשה לי" כוונה להיות הערה צינית ועוקצנית, כאילו שאני מנסה להרשות או לא להרשות לך משהו. אמרתי רק – ותשובותיך בכלל וזו בפרט מוכיחים – שאתה לא ממש יודע איפה אתה חי. זכותך המלאה – אבל למה אתה מתעקש לדבר על מה שאתה למד עליו רק מתוך כמה דעות בריוניות באפיין ("אמהות חד-קצבתיות") ותקשורת שמנסה להתחנף אליהן כי היא חייבת למכור?

גדי בתאריך 19 יולי 03 בשעה 19:30

כמה דברים אני מוכן לעשות רק כדי לעשות הפסקה קצרה מהעבודה. אקרא התשובה, אבל קשה לי להאמין שנמשיך עכשיו את הריטינג של גלוברמן.

גדי בתאריך 19 יולי 03 בשעה 19:33

אני הלכתי.

גדי בתאריך 19 יולי 03 בשעה 19:33

אני מבין שאתם בצד של רן – http://www.notes.co.il/gil/1476.asp
באמת שתהיו לי בריאים וומי יתן ולא תזדקקו להשלמת הכנסה לעולם.

"כסף כסף כסף, שורף לי את קצה היד… בא ונעלם מיד" (ר. פורטיס)

גיל בתאריך 19 יולי 03 בשעה 19:55

יום אחד תמכור סנוויצ'ים (ככה הציע עודד טירה לויקי כנפו). אני מניח שזה יקרה ביום שנמרודי יזרוק אותך מהעיתון כי לא יהיה לו כבר כסף לשלם לך על כתבות בנושא אתר האינטרנט של כדורי.

כמעט מדיי יומיים יוצא לי לקרוא טקסטים קפיטליסטיים מופרכים של אנשים שחושבים שהם מבינים יותר ממה שקורה במציאות.

מבחינתם יש עבודה. רק תזרקו את הפועלים הזרים.

אותם אנשים מזדעזעים מזה שמובטל מחזיק טלפון נייד שלא עולה לו פרוטה להחזיק אותו (משלמים רק על שיחות יוצאות), או מזה שהוא לובש משקפי שמש (שהוא קנה לפני שלוש שנים כשהוא עבד).

דרור גלוברמן ואיתן כספי מייצגים את הקפיטליזם האטום של אנשים שכרגע מרוויחים כסף, יש להם עבודה ואין להם דאגות פרנסה על הראש.

אבל אל דאגה: לא לעולם חוסן. פעם אתה עובד. פעם אתה מובטל. פעם אתה מרוויח כסף ופעם אתה מתחנן לכסף.

אני אישית מכיר אחד שעבד בקביעות ולא היו לו דאגות פרנסה, ומדיי פעם הטיף לי בשנתיים וחצי האחרונות שאני אשם בזה שאני מובטל.

אני אמרתי לו שלא לעולם חוסן. שמחר זה עלול לקרות לו.

וזה קרה לו.

הוא נפל מפיגום בגובה 2 קומות. היום הוא חי כל יום בחשש שמחר ביטוח לאומי כבר לא יכיר פה כנפגע תאונת עבודה. עוד יותר מדאיג אותו הקטע שיבוא יום ומישהו יגיד לו שהוא אשם במצב שלו…

יום אחד זה יקרה גם לכם. האסון הכלכלי של מדינת ישראל כבר התחיל. בקרוב אצלכם.

halemo בתאריך 19 יולי 03 בשעה 21:11

זה לא משמח אותי להתווכח עם מישהו שלא נותן לעובדות לקלקל לו את הדעות, אבל אין לי אפשרות לבחור.

1. מה לא נכונה בעליל? אתה יכול לנמק משפט? כשלא מנמקים זו דמגוגיה.

2. לגבי צדקנות, אני לא מבין למה אתה חושב זאת עלי. לפי הבנתי צדקנות זה כאשר נמצאים במצב אחד ומצקצקים בהבנה על מצב הפוך. בתור מי שמוציא את פרנסתו בין השאר בביקורת מסעדות ושאר פעילויות גמ"ח, ע"ח המעסיק או החברות המארחות – אני מבין מדוע אתה מזדהה עם החיים על חשבון אחרים.
אני מעריך את האומץ של דרור לומר בפומבי דעה שהיא לא פופולרית, ואני לעומתך חושב שבניגוד למה שכתבת – לא "כל מנהיגי המדינה וחלק ניכר מהפרשנים" אומרים זאת.

3. לגבי זה שאני נשוי ועם ילדים – זו הייתה בדיחה. ניסיון למצוא סיבה לחוסר אומץ אישי. אשתדל להשתפר בפעם הבאה. אגב, אתה נשוי? ילדים?- רק להבנה עד כמה אתה קרוב לנושא. לא חייב לענות.

4. אתה קצת מסלף. לא אמרתי שלא יסתובבו עם משקפי שמש, אבל ציינתי שאלו משקפיים מושקעות (ככל שנראה לי). אני משער שאפילו משקפיים שמחקות מותגים ידועים יקרות יותר ממשקפי שמש פשוטות. אם גם אתה לא יודע, אז מה אתה טורח לציין שאני לא יודע? אולי המשקפיים האלו דווקא כן יקרות? אולי כדאי לך להעביר את הנושא בשקט. אני מנסה להבין את הלוגיקה שלך, וזה קשה.

5. אין לי הרבה מה לעשות שאתה לא תמיד מאמין לעיתונים (בייחוד כאשר זה לא נוח לך). רגע, אתה לא עובד בתחום? אתה לא עיתונאי?
ברור לי שנוח לך להאמין שכל הפרויקט הזה של "ידיעות" הוא פיקציה אחת גדולה. זה די ישמיט את הבסיס לטענות שלך.

6. לא התכוונתי להצחיק בביטוי הזה. אני לא חושב שיש איזשהוא פן מצחיק במצב שלהן ובמה שהן עושות. זה היה ניסיון לשלב בביטוי אחד את המצב של הנשים האלו. כן, גם המצב של הנשים האלה שמנוני ודוחה.

7. היתממות זה מאוד חשוב. אתה טענת שאני טרוד בדברים שברומו של עולם כמו מחשב או משפחה ולכן אני לא מכיר את המציאות של כולם.
זו המציאות שלי, אלה הם חיי, ורוב יומי עובר עלי במהלך השבוע בעבודה, לפרנס את משפחתי ואת גב' כנפו ודומותיה. אם אשב על ישבני ואחכה לכסף מהממשלה אוכל להכיר את העולם טוב יותר ולחוות דעה מהשטח, דעה שלא תהיה ניזונה מאמצעי התקשורת. מצד שני, אם אתנהג כך – כנראה שיהיה פחות כסף בשביל גב' כנפו.

8. סליחה, אבל התגובות שלך הן בריונות. לא ירקתי עליהן ולא עליך. נוח לך להתעלם מהמציאות (ראה סעיף 5), ולהפוך את הדיון הזה למשהו של קללות ויריקות. אתה מעיד על עצמך כ"ערס פואטי". אני עדיין מחפש את הפואטי.

איתן כספי בתאריך 19 יולי 03 בשעה 21:12

1. מה את רוצה מ"ידיעות"? הוא מדווח על מה שקורה. הטענה שלך היא לממשלה.
אני מסכים לחלוטין שהמדינה לא צריכה לקצץ לפני שהיא דואגת למקומות עבודה הוגנים או לסיוע במעבר למקומות מגורים שבהם יש עבודות כאלו. אחרת זה להשמיט את הקרקע מתחת לרגליים של האזרחים, להשאיר אותם בלי כלום.

הדעה שלי היא נגד פרויקטים כאלה של "עבודות יזומות", כי זה תירוץ של הממשלה להגיד שלא נותנים כסף סתם, אלא האנשים עבדו בעדו. אם יש צורך בעבודה מסוימת, אז צריך עובדים, אם לא – אז לא. לגרף ימינה או שמאלה לא מקדם אף אחד ושום דבר לשום מקום. הממשלה לא צריכה להגדיל את העובדים למענה, אלא לקדם את המגזר הפרטי ולפקח עליו שיהיה הוגן כלפי העובדים.

2. לגבי המעונות וההסעות, אני לא מכיר את פרטי התכנית ולכן אני לא יכול להגיב בעניין זה.
אבל גשי בבקשה לקישור http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2693334,00.html , שם נאמר שהתכנית כן כוללת מעונות והסעות. אני מקווה שאת מאמינה למה שכתוב שם.

איתן כספי בתאריך 19 יולי 03 בשעה 21:28

אבל אצלנו אומרים, חבל על מי שמת וגם זה לא תמיד. אז היום זה לא תמיד, אין בי צער, אך גם לא שמחה לאיד. פשוט אין בי רגש כלפי מי שלא היה לו רגש כלפי אחרים.
לגביויקי כנפו – טוב, בוא נניח לרגע שהיא נכנסה להריון פעמיים/שלוש כשלא היתה נשואה (מה שכמובן לא נכון). האם טענתך היא כי בגלל שאיבדה את עבודתה זו הייתה טעות להרות? כל הטיעון הפשטני (שמתאים לכלכלן ישראלי מצוי) מסתכם בזה- היא לא חזתה שלא תהיה לה עבודה בעתיד ולכן זו אשמתה. אומרים כי מאז חורבן בית שני ניתנה הנבואה לשוטים. את שוטה מכיוון שאתה מאמין ביכולת נבואה עצמית של אנשים. היום זו מישהי שאיבדה את עבודתה ומשפחתה, מחר תטען כי מי שעלה על הכביש היה צריך לנחש שתיכנס בו משאית. המדינה לא צריכה לספק לו שום ביטוח. כיצד הוא לא ידע? טוב, ככל שאני חושב יותר על הטיעון שלך הוא נשמע לי דבילי, שכבר נגמרו לי המלים.

עומר בתאריך 19 יולי 03 בשעה 21:29

לעניין, איתן, אבל החלטתי להסתפק בציון העובדה שאחותך הזונה אולי חיה על חשבון אחרים.

גדי בתאריך 19 יולי 03 בשעה 22:11

סליחה, איתן.

אני לא מכיר את אחותך, אני משוכנע שגם אם יש לך אחות, היא אינה זונה. צר לי שבלהט הויכוח חציתי כאן עוד קו הפרדה שהיה בין האתר הזה לבין אחרים ברשת. זה לא רק להט הויכוח, גם העניין של לעבוד עכשיו כשכולם הלכו לג'מבו, ערב קונספציה. הויכוח בינינו אינו כה גורלי ומהותי עד כדי שנדבר כאן כאילו אנו בטוקבקים של וויינט.

יכול להיות שאכתוב פוסט בקרוב על מה שהטריד אותי, וזה לא רק העובדה שנמנע ממני לצ'פח את לוינסקי הערב. זה שבעיני איתן, כמו שלויקי כנפו זהות אנושית כי היא "אמא חד-קצבתית", הרי וכשהחל לריב עמי – מייד הפכתי גם אני למוקצה. עיתונאי, לא עלינו, לא עובד אמיתי שראוי להתחשב בדעתו. להיפך, מה כבר ההבדל בינו לבין מקבלי קצבאות?

אין לי כוונות וכוח באמצע העבודה להתווכח עם א.ד.גורדון שלנו (איש סיסטם בבנק למשכנתאות. עמל כפיים של ממש במכרות המלח, למען קימום המשק העברי) לגבי כמה אני או מישהו אחר עובדים קשה, כי זה לא רלוונטי לדיון. אני לא חי על חשבונו של אף אחד, אבל אם הייתי יכול למצוא דרך חוקית לחיות על חשבונך, איתן, הרי שרק בגלל האווילות לחשוב שעיתונות איננה עבודה, תהיה בטוח שהייתי משתמש בה.

הייתי שמח, איתן, היית מוצא דרכים אחרות להיות כל כך "אמיץ" ולבטל את דעתי. וכן, אני יודע שזו לא ממש התנצלות מעומק הפרוטוקול. אבל נדמה לי שרצית לראות את הצד הפואטי שבי.

גדי בתאריך 19 יולי 03 בשעה 22:48

שכח מזה. ומצדי, ואם אתה רוצה – דרור יכול למחוק את התגובות הרלוונטיות (אני חושב שעדיין אי-אפשר לערוך הודעה קיימת).

בכל מקרה, בוא נשתדל לשמור על ויכוח ענייני.

תתנחם, גם אני לא הלכתי, למרות שרציתי. הילדה נדבקה מאחיה או מאמה והייתה עם טלי במוקד של "מכבי". כעת טלי, ניצן ונטע חולים ביחד.
ככה זה עם משפחה, גם החיים שלך כבר לא שלך.
מצד שני, יכול להיות שזה מזל של ירדן שלא הגענו שנינו, יש סיכוי שהייתה נהרסת המסיבה…

אני לא חושב שיש דבר כזה "עבודה קלה". אתה לא מוקצה ודעתך בהחלט נחשבת, העניין הוא שאני עדיין מחכה לכך שתכיר בכמה נתונים ותתייחס אליהם בצורה מנומקת.

אני לא גורדון ואתה לא קפלן, אבל אני חושב שמה שכתבתי על מה היא צדקנות מתאים לך – חלק מהזמן אתה חי את החיים הטובים תוך כדי עבודה (משכורת והוצאות כלולות), ומן הצד השני מגן ומצדיק אחרים שלדעתך הם מסכנים. זה אכן מראה על יכולת אמפטיה ורגישות (ואני לא ציני, אני רציני – כי מאוד קל להיאטם לתוך החיים הטובים), ואני מאוד מעריך אמפטיה, ומעריך את עצמי כמאוד אמפטי (למרות שאתה תחשוב שלא), אבל רק כאשר אני רואה בעיה אמיתית, ולא ניסיון לקבלת אמפטיה על בסיס מזויף. זה כבר מרגיז אותי.

שוב אתה מסלף את דברי – לא אמרתי שעיתונות היא לא עבודה. להיפך, אני חושב שהיא עבודה חשובה מאוד, רק שבתור צרכן של התוצרים שלה, אני חושב שחלק מהעובדים בה והשיטות בהן היא עובדת כיום – לא ממלאים ולא מכבדים את ייעודה, בלשון המעטה. ראה את הרשימות האחרונות שלי בנושא.

שוב, אני לא מבטל את דעתך, אני רק מחכה לכך שתכיר בנתונים מסוימים או שתטען שהם שקריים, אבל למען השם – תתייחס אליהם ואל תתעלם מהם.

אני הולך לישון כעת. אז מקסימום נתכתב מחר בערב. עבודה נעימה ולילה טוב!

איתן כספי בתאריך 19 יולי 03 בשעה 23:30

יועץ שר האוצר רן ישי שקשה לחשוד בו בהתנגדות לתוכנית הקלקלית התראיין בסוף השבוע לגדעון עשת בנוסע הסעות, מעונות ותוכנית עשרת השלבים המהוללת.
ככה זה נראה:
…שאלתי את יועץ השר, רן ישי מהו תקציב ההסעות והמעונות היום למקבלי קיצבה מקוצצת שילכו לחפש עבודה? התשובה:אין תקציב יהיה תקציב על פי דרישה…כמו המענק של 9,000 שקל למי שיעבוד או יגדיל את משרתו בשנה הקרובה. איפה הכסף? אין כרגע ואם יש אין חוק שמאפשר לשלם את זה. "אל תדאג" כך ישי, התשלום הראשון הוא רק בעוד חצי שנה, עד אז נחוקק""….

אז לשאלתך,לא אני לא מאמינה לתוכנית המצוטטת. להצהיר הצהרות לתקשורת על דברים שאולי יקרו בעוד חצי שנה ( ומי ערב לישי או לכנפו שחוק כזה אכן יעבור בסופו של דבר) לא עולה לביבי כסף. אבל מה? מצוטט יופי בווינט, מה אכפת לו, עוד חצי שנה אף אחד בארץ הזו כבר לא יזכור כמה אלפי משפחות שהופקרו לעוני מנוול.
הקיצבה קוצצה היום, פתרון מסודר קיים רק ברמת הראיון הטלוויזיוני.

אורית בתאריך 20 יולי 03 בשעה 02:14

איך הבריאות?
(לא התעניינות נימוסית, אלא שאלה רצינית. מחכה לתשובה)

דרור בתאריך 20 יולי 03 בשעה 04:00

לא כיוונתי אל ויקי כנפו הפרסונה, אלא אל התופעה לפיה אנשים מייצרים ילדים ללא קשר ליכולתם הכלכלית.
אין לי מושג מה סיפור חייה של כנפו, ואני מקווה בשבילה שמצוקתה תקטן ככל האפשר. אולי בזכות הבת שהחלה מדגמנת – כמה אירוני – לחברת תכשיטים.
אבל נהוג להניח שמספר הילדים הממוצע גדל ככל שההכנסה המשפחתית קטנה, שזה אבסורד מזעזע. וככה משפחות חרדיות, ערביות ומעוטות יכולת באופן כללי נתמכות באופן נרחב על-ידי הממשלה במימון הילדים.
יש כאלה שהעוני נפל עליהם כרעם ביום בהיר, וזה אכן נורא, באמת. ויש כאלה, ואני חושד שהם הרוב המכריע, שפשוט לא ראו את הקשר בין עוני ובין מספר הילדים שאתה יכול להאכיל. ועם זה יש לי בעיה קשה.

דרור בתאריך 20 יולי 03 בשעה 04:15

מבחירה או מבורות, אתה מתעלם מהמון מרכיבים בסיפור הזה:
1. המדינה מעודדת ילודה רבה (יתר על המידה) מזה שנים. עדות לכך היא כי קצבת הילדים קופצת לפי שתיים על כל ילד החל מהחמישי (ולא צונחת לחצי, כפי שניתן היה אולי לצפות). מדינת ישראל היא המובילה העולמית בסבסוד טיפולי פוריות בעולם (טיפולים שמעלים סבירויות להריונות מרובי עוברים). אם המדינה מחליטה שהיא מעודדת ילודה ללא כל מבחן הכנסה או כל מבחן אחר, בבקשה. אך על המדינה לשאת בתוצאות. גם הילודה וגם קצבת הכנסה מקורם בהיות המדינה מדינת רווחה.
2. הקשר בין גודל משפחה להכנסה הנו פונקציה של מדינות נחשלות בהן יש קשר בין כמות הידיים העובדות לכמות ההכנסה למשפחה. זהו המצב בחלק מהמגזר הערבי אשר תודות לפיתוח הארצי של ממשלת ישראל אין לו כל יכולת פרנסה, אלא בעבודות כפיים. לפיכך, במקרה של חלק מערביי ישראל ריבוי ילדים הוא כורח ולא שאיפה.
3. אין לך מושג מה סיפור חייה של ויקי כנפו ואתה חושב שהרוב המכריע לא רואה את הקשר בין עוני ומספר ילדים. השיפוט שאתה עושה מבוסס אם כן על בורות. אין בכך כל בעיה, שכן רובנו מסתמכים על אמונות יותר מעל עובדות, אך עדיף כי לפחות תשאיר לעצמך פתח לחשוב אחרת.
אין לך ממש מושג מה קורה במציאות הישראלית. זה מצער, לא בגלל מה שזה עושה לאחרים, אלא בגלל מה שזה עושה לך.

עומר בתאריך 20 יולי 03 בשעה 08:35

והנה דרור, רק היום אנחנו מתבשרים שראש הממשלה מקדם הקמת 30 ישובים בנגב ובגליל, שני חבלי ארץ שידועים במוקדי האבטלה וכיסי המצוקה שבהם.
וזה לא שראש הממשלה דאג לקדם קודם הקמת מקומות עבודה באותם אזורים.
רצף יהודי טריטוריאלי חשוב כנראה יותר מקיום בכבוד.

לשיטתך הממשלה "שלחה" את המתנחלים ולכן פשע לא לדאוג להם, הנה דוגמא חיה איך הממשלה עדיין "שולחת" אנשים לאזורים מוכי אבטלה.
שתדאג לאותם אזורים הממשלה.

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=319936&contrassID=2&subContrassID=1&sbSubContrassID=0

אורית בתאריך 20 יולי 03 בשעה 09:11

אם תסיר את מעטה התקיפות האישיות (שחביבות עלי במיוחד) תגלה שהעובדות שכתבת לא רחוקות מאלה שכתבתי אני. ההבדל, לשיטתך (ומגניב שאני צריך לנסח את זה בשבילך, אבל מילא), הוא בזה שמשפחות עניות מודעות לחלוטין לקשר בין מצבן הכלכלי ובין מספר הילדים, ויולדות את הילדים בכוונה (סעיף 3) כדי לקבל את הסיוע הממשלתי, שעליו אתה מותח ביקורת (סעיך 1).
אתה יודע מה, אתה מצייר אותן באור הרבה יותר גרוע ממני.
1. אני מסכים איתך ששיטת התמיכה של הממשלה במשפחות מרובות ילדים מעוותת ומעודדת משפחות מעוטות יכולת להגיע למספר גבוה של ילדים.
2. אינני מאמין בטיעון, לפיו משפחות ערביות מביאות יותר ילדים לעולם כדי לייצר עוד ידיים עובדות. בין כה וכה, עד גיל 14-15 ילד לא יכול להיות "רווחי", משמע מייצר יותר ממה שאוכל (סליחה על החפצון, זה הוא התחיל). שנית, מה על החרדים? שם גם ככה לא עובדים.
3. אלא אם כן תשכנע אותי שמרבית המשפחות העניות מרובות הילדים התדרדרו לעוני בפתאומיות (מה שנראה לי בלתי סביר), הרי שרובן החלו את דרכן בעוני, ובחרו ללדת מספר גבוה של ילדים. ועל זה אמרתי, קנו קונדומים, יותר זול.

דרור בתאריך 20 יולי 03 בשעה 09:36

גם אני חושב. הבעתי תמיכה במרכיבים מסוימים בתוכנית הכלכלית של ביבי, לא יותר.
שליחת אנשים לנגב ולגליל בלי לדאוג להם לתשתית תעסוקתית לוקה בעיוורון התכנוני שמאפיין כמעט כל מהלך במדינתנו קצרת הרואי. אני מקווה שהציבור יפגין חכמה רבה יותר וידיר רגליו מהפרויקטים הללו, עד שלא ישתכנע שדאגו לו.
לא הבנתי איך לשיטתי הממשלה שלחה את המתנחלים ולכן פשע וכו',
אבל אם כבר, זה באמת פשע שלא דואגים להם ולבטחונם, ולא מחזירים אותם הביתה עם שירצו או בלי שירצו.

דרור בתאריך 20 יולי 03 בשעה 09:42

מותר לחברת חשמל להרוויח 19000 שקל בממוצע. מותר ורצוי. ומותר ורצוי ששאר האזרחים ירוויחו ככה. ומותר ליצור פה מדינת רווחה ולא רווחים. לצערי אוברקוביץ נלחם בשביל החברה שלו ולא בשביל כולם. ועל כך אני מלין. אני לא מקנא כמוך.

יש מאיפה לקחת. אני חושב שאתה עובד אצל אנשים שידעו לקבל – והפערים בהצברי ההון שלהם הרבה יותר גדולים משכר ברוטו של 19000 שקל למשפחה. הכסף הגדול נמצא בהון. ועד שאתה ושאר החברה שלמדו כלכלה מאסכולת שיקגו (המיטיבה עם העשירים ומאשימה את העניים) לא תבינו שמותר להיות עני וטיפש – כל עוד המדינה לא משקיעה בחינוך וברווחה – אתה תשלם על זה. אם לא בכספי העברה – בפשיעה בהצבעת מחאה עקבית (ליכוד) במדינת שנאה ולבסוף במרי.

אולי זה טוב אנשים כמוך. אתם סוף סוף תביאו את המרי האזרחי המיוחל. מהשנאה אליכם. שינוי לשלטון. אתה מזכיר לי את לפיד הבן המכוער. מצטט עשיר – ממתי אני הפכתי לאויב?

מאז שהמדינה המחורבנת איבדה את הסולידריות שלה והעשירים בה מחזיקים את רוב ההון ואת ההחלטות. זה ממתי.

הביצים של שר האוצר הם לא אצל חברת חשמל. הם אצל ההון. שתיכף יקבל גם את חברת חשמל לקול הצהלות של חסרי החוליות כמו מצביעי שינוי והליכוד – שאין בינהם שום הבדל. שני הצדדים מצביעים בניגוד גמור לאינטרסים האמיתיים שלהם.

שני לינקים:

http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=955

http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=1155

רני בתאריך 20 יולי 03 בשעה 10:01

קראתי שוב את מה שכתבתי ולא מצאתי את מה שאמרת. נא הבא ציטוטים להבא. לא אמרתי כי משפחות בעלות ילודה רבה מודעות למצבן, זו פרשנות שלך. פרשנות שלי תהיה כי משפחות אלה מניחות (בצדק רב), כי אם המדינה כל כך רוצה שיהיו להם הרבה ילדים, היא תדאג להם לעת צרה. אצל החרדים העוני הוא מבחירה ולכן לא מעניין. לגבי האוכלוסייה הערבית הכפרית, אתה יכול לא לקבל את הפרשנות, איני יכול לכפות זאת עליך. אך הדיון הוא על החד הוריות ולא על משפחות מרובות ילדים. הידעת כי רבע ממשפחות אלה הן תוצאה של מוות של בן הזוג? או שגם זה אמור היה להיות נחזה על ידי בני הזוג?
בכלל, אתה קופץ מאוד מהר לאלף ילדים למשפחה ואני לא חושב שאם לחד הוריות היו כלכך הרבה ילדים הייתה להן בעיה. הבעיה היא בדיוק שיש להן מעט מדי ילדים ממה שהמדינה מחשיבה כראוי לאחזקה. אולי הפתרון צריך להיות שהן כולן יהרו עוד פעמיים או שלוש ואז הכסף יתחיל לזרום אליהן.

עומר בתאריך 20 יולי 03 בשעה 10:26

חלק ניכר מהאמהות החד-הוריות הן כאלו משום שהתגרשו. בני זוגן לשעבר לא משלמים דמי מזונות עבור הילדים – אולי כי אין להם, אולי כי הם חראות – ולכן ביטוח לאומי משלם להן. הכספים האלה מגיעים להן על-פי חוק, זה לא קיבוץ נדבות. עכשיו בא ביבי ומקזז להן, ובעצם לא להן – לילדים שלהן – מתנאי המחייה הבסיסיים ביותר.

morcarmon בתאריך 20 יולי 03 בשעה 11:31

אני מסכים עם הטענה שבעלי יכולת כלכלית מעוטה צריכים לעשות את החישוב הכלכלי לפני שהם עושים ילדים. אבל המצב הוא כזה שכבר קיימים הילדים האלה. אתה לא יכול לבוא אל האמהות ולהגיד להן : "הייתן צריכות לחשוב על זה קודם" ולשים זין (כמו מר אוברקוביץ' וחבריו). חייב להיות פתרון מיידי שיקל על חייהן של המשפחות בטווח הקצר, ובנוסף פתרון לטווח הארוך בנושא הסברה לצעירים בנושא תכנון משפחה.

אני גם לא מבין את המובטלים, שרובם חיים בעיירות פיתוח וחיים בעוני מחפיר – אבל מצביעים למפלגה ימנית שמעצם טבעה היא קפיטליסטית (המיוחד לאור העובדה שהבחירות האחרונות היו על רקע חברתי-כלכלי). שר האוצר שלנו תמיד היה קפיטליסט, ולא נראה לי שהוא יאמץ את הרעיונות הכלכליים של מפלגות השמאל בעתיד הנראה לעין. במקום זה הוא רק מדבר בססמאות של "להחזיר את האיזון למשק" ו-"לעודד עבודה". קשקשן.

יש לי סבא בן 75. הוא עבד כשוטר למען המדינה הזו במשך 40 שנה ומקבל פנסיה חודשית של 5000 ש"ח וזה *אמור* להספיק לו ולסבתי. עכשיו מקצצים לו. הוא זקן מדי בשביל לצעוד ועייף מדי בשביל לצעוק. בשביל שר האוצר שבחופשות בין לכהונה אחת לשניה מרוויח מהרצאות אלפי דולרים, ואוברקוביץ' שלפתע אחרי מותו הפך לקדוש ללא רבב – אותו קיצוץ שווה לגרושים.

דניאל בתאריך 20 יולי 03 בשעה 12:24

דרור, מברוק על הקטע על אוברקוביץ'. לגבי כנפו, לא יודע. לא חשבתי על זה. סקס עם קנדום זה באמת חרבנא, ואם אתה לוקח מהעניים גם את הסקס בלי הקנדום, מה נשאר להם? לחכות שחברים שלהם, מליאנים, ייפלו מפיגומים? לא חראם?

גדי: זה לא אתה, הוא באמת קרציה.

צוף בתאריך 20 יולי 03 בשעה 12:28

דרור, בלי קשר לאף אחד מהדברים שנאמרו כאן – אתה יכול אולי לבוא בטענות לאנשים שהולידו ילדים בלי לחשוב איך יפרנסו אותם, אבל אתה לא יכול לבוא בטענות לילדים.
יודע מה, בוא ניקח דוגמא פחות קלה: אתה יכול גם לבוא בטענות לקשישים שלא חסכו כסף כשהיו צעירים. אבל האם זה אומר שאתה יכול להפקיר אותם לגורלם? ואם אתה הולך הלאה עם הגישה הזו, של להעניש אנשים על טיפשותם, אז אולי גם מפגרים ואוטיסטים "אשמים" ולכן המדינה לא צריכה לסייע בטיפול בהם? סעד לא צריך להיות קשור לשאלה "מי אשם". או שאתה מאמין בסעד או שלא. אתה יכול לומר שהמדינה לא צריכה לממן את מי שלא *רוצה* לעבוד, אבל אתה לא יכול להתחמק מזה שהמדינה היא זו שצריכה לספק לך עבודה, ואם אתה לא *יכול* לעבוד – בגלל נכות או בגלל אבטלה, אז זה לא רק האינטרס של המדינה לדאוג לך, במידה רבה זו חובתה – אחרת בשביל מה שילמנו ביטוח לאומי כל השנים?

שוקי בתאריך 20 יולי 03 בשעה 12:36

שרון בתאריך 20 יולי 03 בשעה 14:20

(מה יהיה? אין אפשרות לקבל באימייל עדכונים על קטעים חדשים, כמו שיש בישראבלוג הנחות אך יעיל?!)

דרור: קבל ח"ח על הקטע המשובח… נכון שזו דמגוגיה לטעון ששאלטר אוברקוביץ' לוקח את כספה של כנפו – כי הוא לקח את של כולנו, אבל ללא ספק היינו עדים לצביעות רבה בכל הנוגע לכלבלב המת…

ולגבי ויקי כנפו וחברותיה?
במעריב של יום שישי התפרסם שנתניהו אמר לאחת הצועדות "אני מתחייב למצוא לך עבודה", והתשובה שהוא קיבל היתה "קודם כל תחזיר לי את הקיצבה, ואחרי זה נדבר על עבודה" – וכל זמן שזו התפיסה – שאחרים צריכים לדאוג להן ולא הן עצמן – אין סיכוי שהן תצאנה ממצבן העגום…

(ואני חייב להיות קטנוני: איך זה שכבר שנים אנשים טוענים שאם החרדים אינם יכולים לפרנס את ילדיהם – שלא ילדו כל כך הרבה, אבל כשהמדובר באשה חילונית, אז פתאום זוהי טענה לא לגיטימית?)

עופר לנדא בתאריך 20 יולי 03 בשעה 15:52

סוף סוף צץ הילד שקרא המלך הוא עירום. לפי הדברים שנכתבו על אוברקוביץ' לאחר מותו ניתן לחשוב שמדובר באחד מל"ו.

לא ברור לי איך אחד שרואה כל כך טוב את תופעת אוברקוביץ' מסוגל לפספס כל כך בגדול את תופעת כנפו. האם היחס לשני המקרין הוא דווקאי להכעיס?

הסימפטיה לכנפו(או היעדרה) אינה העניין. אם הממשלה אינה משקיעה בכנפו איזו זכות יש לשר האוצר לדרוש ממנה ללכת לעבוד? (כאילו שאנשים עובדים במדינה אינם עניים)
אולי כדאי ששר האוצר יתחיל ליישם את מדיניותו (מי שלא עובד לא צריך לעזור לו) אצלו בבית ויפטר את הסייד קיק הלא מצחיק שנקרא "השר במשרד האוצר". אח"כ הוא יוכל לבטל(לא רק לקצץ) את התמיכה הממשלתית באנשים שבאמת התחנכו שלא צריך לעבוד: החרדים והמתנחלים.

ירושלמי בתאריך 20 יולי 03 בשעה 16:48

בתחנה המרכזית בת"א (הכניסה אסורה לאליטות) ניתן למצוא חיקויים מרשימים של "בולה", "דוקרס" ו"פרינס", במחירים שנעים בין 10 ל-50 שקלים.

ואם כבר בהצעות ייעול עסקינן, אז למה שנשים עניות תשתמשנה בטמפונים, אם כל חפיסה עולה כ-35 ש"ח? שתדחופנה שמה נייר טואלט. (אם לפואטי מותר לערב אחיות, אז לי מותר לערב חורים).

לילית בתאריך 20 יולי 03 בשעה 17:20

עוד על הנדסה חברתית:
http://images.maariv.co.il/cache/ART511267.html

morcarmon בתאריך 20 יולי 03 בשעה 18:01

אפשר להמשיך להתווכח עד מחרתיים, ובפרט עם אלה שיטענו שאני אטום, או לא מבין את המציאות הישראלית, או בכלל חרא בן-אדם. בסדר. זו דרך מאותגרת-אינטלקטואלית להתמודד עם טיעון או תפיסת חיים שמחזיקים מים, אם לא קולה.
כך אן כך, הטיעונים שהעליתי, והשתדלתי להבהיר את זה גם בקטע, לא כוונו אך ורק ולאוברקוביץ' או לכנפו, אלא אליהם כסימבולים של תופעות נרחבות ומקוממות בכלכלה הישראלית.

והלמו:
שאלתי אם אתה בריא. אולי לא באת להציץ שוב ולראות את השאלה, אולי היא נבלעה בשצף התגובות.
אצא מהנחה שאתה בריא. כבר שנתיים וחצי אתה מובטל, הלמו. מקצועך, אם זכרוני אינו מטעני, טכנאי אינטרנט או מהנדס (למרות שאני יכול למצוא אלף איש שיעידו שאתה עיתונאי, סאטיריקן ופרובוקטור).
כך או כך, נראה שזמנך בידך. אתה משקיע אותו בהתבטאות על גבי הרשת, וגם את המשאבים הכספיים הדרושים (רכישת דומיין, קו מהיר, מחשב וכו'). עיני לא צרה, אבל זה לא מובטל קלאסי. את הזמן שאתה שם באינטרנט יכולת לשים בחיפוש עבודה. ואם אין עבודה באינטרנט בעכו (מה שלא נשמע נורא נורא מפתיע, האמת), אז אולי תעבור לתל-אביב לחפש עבודה באינטרנט, ואם אין, ובהסתמך על הטענה שאתה בריא, אני בטוח שיש לא מעט עבודות שיכול בחור צעיר וחריף כמוך לעשות.
עכשיו תגיד לי, להשאר מובטל שמחפש עבודות באינטרנט בעכו – זה מאונס או מבחירה?
וסליחה שנכנסתי לך לגרביים, אבל אתה התחלת.

אה, כן – וכשלא כתבתי במעריב סיפורים על כדורי, הלכתי לעבוד בפיצוציה ובהתקנות תוכנות בשכר מינימום וכאלה מין.

דרור בתאריך 20 יולי 03 בשעה 21:11

ואת הדמגוגיה של מה יש לי ומה אין לי ולמה בכלל זה צריך להיות לי (כי אני הרי מובטל), תשמור לעצמך.

1. לא קניתי את הדומיין ולא שילמתי על האתר. האתר מתארח בחינם בשרת המחשב של הפורומים של אתר פרש, בדיוק כמו שאתה קונספציה מתארח בשרתים של סוויט הום. יש אנשים טובים ברשת. את הדומיינים שלי רכש גם כן הוובמאסטר של אתר פרש. לא הוצאתי פרוטה אחת מכיסי. אם הייתי צריך, לא היה אתר ולא היה דומיין.

2. לעניין המקצוע: יש לי תואר ראשון במדעי המחשב. עבדתי כמהנדס תוכנה בתעשיית ההייטק במשך 8 שנים עד לפיטוריי בינואר 2001. מאז אני מובטל. במשך חצי שנה קיבלתי דמי אבטלה. במשך חצי שנה נוספת עשיתי קורס טכנאי מחשב ורשתות תקשורת.

3. אין לי קו מהיר. אני עדיין גולש עם מודם 56K. אין לי כסף ראשוני לרכוש מודם ADSL או לשלם סכום מזומן ראשוני כדי לעבור לאינטרנט מהיר.

4. אני עדיין על מחשב פנטיום 3 עם מהירות 667MHZ שנרכש חצי שנה לפני שהפכתי למובטל.

5. את העיצות שלך ושל אחרים לעבור לתל אביב שמעתי לא אחת ולא שתים אלא עשרים ושלושים פעמים. חיפשתי עבודה בתל אביב. אין עבודה בתל אביב. אולי לך יש. אני לא מצאתי.

6. אני אולי נראה עיתונאי, נשמע עיתונאי, כותב כמו עיתונאי. אבל זה כנראה בגלל שהמקורות שלי רבים יותר מהמקורות שלך ושל חברים שלך.

7. אז כבדת בפיצוציה והתקנת תוכנות. מה אתה רוצה להגיד בזה? שאם אתה מצאת, אז גם אני אמצא? פאטתי… טיעון קפיטליסטי דחוק. לסטף ורטהיימר יש הרבה כסף. למה לך ולי אין?

ולגבי הנוקיה 5110 שאני מחזיק: המכשיר נרכש לפני שהפכתי למובטל. דיל יותר טוב מהסלקום שהחזקתי. אני לא משלם דמי שימוש. אני משלם רק על הוצאת שיחות. ואני לא מוציא שיחות ללא סיבה.

יש לי גם משקפי שמש. יש לי גם חולצה 100 אחוז כותנה. יש לי גם סכין גילוח של סנסור.

מה רצית לומר בזה?
שאסור לי במעמדי להחזיק את זה?

אתה פאטתי…
תמצא טיעונים משכנעים יותר מדוע אני לא בסדר בתור מובטל קלאסי.

halemo בתאריך 20 יולי 03 בשעה 22:56

נפתחה עצומת תמיכה בתוכנית החרום הכלכלית של משרד האוצר ונגד כל הנצלנים והסחטנים שמקבלים ומתוקצבים על ידי משרד האוצר.

אנחנו סטודנטים המהווים את דור המחר של ישראל, מזמינים אתכם לחתום על העצומה שלנו. לא ייתכן שהמדינה תתקצב אנשים חלשים במקום את הסטודנטים.

http://www.reshet.info

נא לחתום ולהעביר הלאה.
גם אתה דרור.

עוד קרפיטליסט אטום בתאריך 20 יולי 03 בשעה 23:13

היא באה מאתר יש"ע. עוד דוגמה לאנשים שחיים על חשבון הציבור ועוד רוצים עוד. אחים אתם קוראים לנו. אין לי שום קשר אליכם – לא בדם ולא בהוויה. אתם הסחי של החברה. העלות שלכם מטורפת, אתם מייצרים אפרטהייד, ואין לכם דבר וחצי דבר עם החברה הישראלית בה אני חי.

אני בוש על כי אתם בשר מבשר היהדות. אתם האנטישמיות במיטבה. ירמיהו וישעיהו היו ממליצים לעם להיפרד מכם. קפיטליסטים לאומנים משיחיים. איכס. כמעט כמו האיכס מדרור.

http://yesha.org.il/atzuma

רני בתאריך 21 יולי 03 בשעה 00:21

מאמרו המצוין של חיים ברעם בגדה השמאלית. חובה לפני שמתחילים להתייחס למה שכתוב. קצת לפתוח את הראש ולא ליפול לתהומות הרדיפה החברתית.

http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=1155

רני בתאריך 21 יולי 03 בשעה 00:30

איכשהו אני מתקשה להאמין שאין עבודה באזור המרכז למהנדסי תוכנה, בין היתר משום שאני כותב על הדברים האלה. אה, שכחתי, זה כי אין לי המקורות העיתונאיים שלך. אם כך, למה לא תעבוד בתור עיתונאי? או מקצוע אחר שאתה מסוגל לתפקד בו ולא להיות מובטל? אני חושש, שזה מבחירה.
ואני באמת – באמת – שמח שיש לך האמצעים לקיום הפיסי והרוחני שלך ברשת. שני פרטים השמטת: 1. הזמן. אין לי ספק שאתה משקיע המון זמן בכתיבה, ואני תוהה אם מובטל לא היה מעדיף להשקיע אותו בחיפוש עבודה בכל רחבי הארץ. 2. כנראה שאתה מאוד מאוד בררן במשרות שאתה מחפש, וזה – כמה פשוט – כי יש לך אלטרנטיבה.

עזוב, זה באמת לא ריב של דרור מול משה, אלא של תפיסות עולם שונות ולגיטימיות. התווכחנו, היה נורא כיף, נקסט.
ורני מותק, צר לי על שאני עושה לך איכס בבטן, אבל תירגע, פשוט תירגע.

דרור בתאריך 21 יולי 03 בשעה 01:02

כשאתה מספר על ביקוש למהנדסי תוכנה בתל אביב, אתה צריך לברר על מה הביקוש.

הנדסת תוכנה נחלקת לכל כך הרבה תחומים, כך שאם אדם עבד כלי פיתוח של מיקרוסופט לפני שנתיים, הוא כבר לא יימצא עבודה בסביבת לינוקס/יוניקס אם הוא לא השקיע בלמידה של הכלים הללו.

גם אם אדם עסק בפיתוח בסביבת מיקרוסופט, הוא לא תמיד ימצא עבודה בסביבת פיתוח חדשה של מיקרוסופט שנקראת "דוט נט".

כדי להיות בעניינים במקצוע הזה שנקרא הנדסת תוכנה, צריך כל הזמן ללמוד. כדי ללמוד, צריך את הכלים. כשאין לך את הכלים (כי אתה מובטל ואין לך איך לצרוב עותק), אז גם כלי לא יהיה לך.

גם אני ראיתי ביקושים בעיתון למהנדסי תוכנה. הביקושים שם הם לאנשים שיודעים נושאים ספציפיים מאוד. אף אחד לא יקבל מהנדס תוכנה עם דרישה ליידע ספציפי, אם הוא לא עסק בזה.

גם אותך כעיתונאי שעוסק בכתיבה על אינטרנט ומחשבים, לא היו לוקחים לסקר את תחום מערכת המשפט או הפוליטיקה למשל (או שאולי כן. גם ככה במעריב לא כותבים תמיד את האמת בתחומים הללו).

לחפש עבודה גם עולה כסף. כשאדם מוזמן לראיונות בתל אביב גם כן הוא מחפש עבודה, זה עולה לו מעכו 60 ש"ח נסיעות הלוך חזור ברכבת. גם נסיעה למשל לזכרון יעקב זה אותו מחיר, כי אין רכבת, אלא שלושה אוטובוסים.

במשך התקופה של חיפוש העבודה, אתה מתרושש. כל חודש כמחפש עבודה, אתה משקיע על טלפונים, פקסים, דיו במדפסת, נייר, נסיעות, תספורת, גילוח, צחצוח ועוד, כדי למצוא עבודה חדשה.

מול קורות חיים ששלחת, יש עוד 200 קורות חיים שנשלחו אל מחפש העובדים. מולך המובטל יש מתמודדים לא פחות טובים, חלקם אפילו טובים מאוד.

ככה בעצם, אדם שלא מקבל קיצבה, גומר את הכסף שיש לו. אף מעביד שמזמין אותו לראיון, לא מממן לו את ההגעה לראיון. ואולי כדאי שזה יהיה כבר בחקיקה.

הבחירה שלי זה בין לשכב במיטה לבין יצירת דברים חדשים, במקרה זה ברשת האינטרנט, שהיא המוצא שלי לבעיות כרגע בעולם האמיתי.

כשאני אחליט שדי ונמאס לי כי אין עבודה ואין לי כבר סיכוי למצוא עבודה בתנאים הקיימים, יישאר בעולם הזה מה שיצרתי במשך שנתיים ומשהו של אבטלה.

אני חשבתי לתומי שמה שאני עושה ברשת, יעזור לי להתקבל במשרדי פרסום או במערכות של עיתונים. טעיתי. גם הם בררניים וגם הם במצב כלכלי קשה.

בעצם מה אני מסביר לך את כל זה? עדיף שתמחק…

halemo בתאריך 21 יולי 03 בשעה 06:20

גם אני לא הייתי בין מזילי הדמעה על לכתו של אוברקוביץ, ובעניינו אני מצטרף לדעתך. בעניין הצועדת כנפו דעתי חלוקה עלייך. כמי שגדל בשכונת וילות יוקרתית במרומי הכרמל, בבית בו המקרר מעולם לא היה ריק, ודאי קשה לך להזדהות, או לפחות לגלות אמפטיה לעניי עירך. החיים על פי גלוברמן היו והינם ורודים. בן טיפוחים של משפחה אשכנזית אמידה ביותר, שלמד בליאו-בק וסיים אותו באולטרה הצטיינות, שמעולם לא ליכלך את ידיו בעבודות דחק, ומעולם לא חש את ביטנו נצבטת מרעב. כיצד בן מצטיין זה, שברבות הימים הפך לכתב הייטק (כמובן)משגשג מעיז בכלל להלין על כנפו האומללה. כנפו, ז'אן דארק של העשירון התחתון, של ישראל השלישית, של ישראל שקופחה עוד בטרם נולדה. ובאמת לאן כבר אפשר להגיע עם שם משפחה כמו כנפו? אבל את גלוברמן לא מעניינים נתוני הפתיחה המזעריים של כנפו. הוא ממליץ לה לעבור עיר, להפטר מילדיה, ואולי גם לנסות ולהתקבל לחוג למנהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב? מה עוד תבקש גלוברמן היקר? אולי שגם תחליף את שם משפחתה לבירנצוויג? ואז באמת היא לא תצטרך להגיע לירושלים ברגל-תהיה לה אופל טיגרה בוהקת, ודי.וי.די במושב האחורי, ופלייסטיישן בבגאז'…
אח, אח, אחי, לו הייתי גלוברמן, ולו ליום אחד…..

עמית רומם בתאריך 21 יולי 03 בשעה 12:20

כל מה שעליך לעשות עכשיו הוא לחקות את עמיתיך בידיעות, ולהציע להלמו עבודה. מפתה, מה… כך הקפיטליזם שומר על עצמו מפני מחאה מוצדקת של אנשים שאין להם. הקפיטליזם צריך את האנשים שאין להם, אחרת אלה שיש להם לא יבינו בשביל מה יש להם. פשטני, אבל נכון. אז כשמשהו מאיים באמת מאיים על המבנה החברתי הקיים, מייד נכנס לפעולה מנגנון הבלמים העדין. האמהות החד הוריות מאיימות על השקט – יופי, ניתן להם פה ושם עבודה בתיווכו של אחד המונופולים החזקים בארץ. וכמה שזה מרגש, הלא כן? אתה דרור, צריך את הלמו. אחרת אתה לא תהיה דרור. וכשלא תוכל יותר לשמוע את הזעקה שלו, או אז תפתור את הבעיה שלו, ורק שלו. ותחפש לך הלמו חדש. אז מה, אתה קפיטליסט או לא? הרי כבר הצעת לו כל מיני רעיונות איך למצוא עבודה. כל מה שנשאר לך זה לשלוח לו מייל ולהציע לו עבודה אצלך. או שכבר עשית את זה?

אלכסנדר בתאריך 21 יולי 03 בשעה 12:40

גם אני מסכים עם חלק מהדברים שכתבת. אבל החלק השני, והתגובות שלך… אז הנה לך, מבט אחד שאני מבקש שתביט בעודך חולף ברחוב אלנבי בתל אביב, או בכל רחוב אחר, בעכו או במפצה רמון:

דמיין מלאך או, לחילופין, קבצן שמקופל באמצע רחוב אלנבי, בין הכאוס הצפוני יחסית של שוק הכרמל למונוטוניות הדרומית, בואך לעליה ואחר כך לשוקן. פניו של הקבצן כמעט נושקות למדרכה. התנוחה שלו מזכירה את המתפללים של האויב. לעולם לא תראה כך מלאך, עם כל הכנפיים המוגזמות האלה שלו.

הבט דרור, הבט.

אלכסנדר בתאריך 21 יולי 03 בשעה 12:45

אין מילים באמתחתי להלל ולשבח את דבריו של גלוברמן. כה נכונים, מדוייקים, ומחודדים הם. בעניין אוברקוביץ גם אני מצטרף לדעתו, וגם אותי לא תראו בטכס גילוי המצבה. האדם היה דיקטטור רודף בצע ושלמונים, שעשה בכיס המדינה כבשלו. טוב שמישהו החליט לסגור לו את השאלטר בסופו של דבר….כנראה שבכל זאת יש אלוהים.
בעניין כנפו אני מסיר בפני גלוברמן את סנדלי הנייק שלי וקד לו קידה אירופאית. דבריו נכונים. מישהו צריך באמת להזכיר לצועדת המחומצנת שבמקום לצעוד לבירה עדיף שתצעד ללשכת התעסוקה. למה אני, איש קשה יום ולילה, צריך לממן את הגברת? להזכירכם איננו מדינה סוציאליסטית!!! לא כי איננו רוצים להיות, פשוט כי איננו יכולים. נכון, בלילות חולמת מדינת ישראל להיות שוויץ, אבל מה לעשות וזה כבר כנראה לא יקרה. ולכן, עד שאולי נהיה מקסימום הונגריה, קומו לכן עדת המובטלות הבוכיות, ולכו לעבוד. אם אני יכול, גם אתן יכולות. ובאמת למי שלא יכולה לפרנס ילד אחד שלא תעשה ארבעה!! למה באנגליה זה עובד? ולא בהוראת הממשלה!! קופת המדינה גברת כנפו לא נועדה לממן לא את ארוחת השבת שלך ולא את הצבע לשיער שלך! מטלה זו, כמה נורא, יהיה מעכשיו מוטל על כתפיך! וצדק ביבי, שבדרך כלל אינני מסכים איתו על מאום, שמי שיכולה לצעוד מאתיים קילומטר ברגל-יכולה גם לקום בבוקר לעבודה-ולא שליש משרה!!!
גברת כנפו היקר הגיעה השעה לקום-בוקר טוב ישראל

סערון העליון בתאריך 21 יולי 03 בשעה 12:48

אם משפחה ממוצעת (כלכלית) לחלוטין של שני עובדי מדינה זוטרים היא אמידה ביותר בעיניך, אז סבבה. אבל מה שאתה מתאר זה לא הבית שגדלתי בו ולא החיים שהיו לי.
על כל פנים, גם אם זה היה נכון, לא התמודדת עם הטיעונים עצמם. אני עובד קשה בשביל מעט הכסף שאני מקבל, וממנו גוזרים מס גבוה מאוד – עבור עובדי מדינה שמפוצצים משכורות מנופחות ועבור הרבה אנשים שלא רוצים לעבוד ונהנים מקצבאות גבוהות יותר מכל משכורת שהיו משיגים.
את שני אלה אני לא רוצה לממן. זה הכל.
אני סטודנט ואני עושה מילואים. למדינה משתלם לעזור דווקא לי, משום שאני תורם לה עכשיו ועשוי לתרום לה בעתיד עוד יותר. אבל לא, את שכר הלימוד רוצים להעלות.
אנשים שרוצים לעבוד ולא יכולים, צריך לעזור להם. אנשים שרוצים לעבוד ואין להם איפה, צריך לעזור להם. אבל בשום מצב אסור להפוך את הבטלה למשתלמת יותר מעבודה. המדינה יורה לעצמה ברגל, וביד, ובראש.
אם יש לך משהו להגיד לעניין, מוזמן.

דרור בתאריך 21 יולי 03 בשעה 12:49

כמה פואטי, ככה מקושקש.
אני לא צריך חושב שאני צריך מובטל בשביל להגדיר את עצמי שכיר בעלת רמת חיים ממוצעת מינוס.
ידיעות אחרונות מציע עבודה למוטבלים כי זה מוכר עיתונים, לא משום סיבה אחרת. תמיד יבואו חוקרי התקשורת ויתנו לזה הסבר על בסיס גישת האליטיזם, אבל בסוף היום, מי שמוציא את זה לפועל בסך הכל רוצה שהכותרת של ידיעות בקיוסק תתחרה טוב יותר בכותרת של מעריב.
וכאמור – אנשים שלא יכולים לעבוד מכל סיבה שהיא, אני האחרון שחושב שצריך להשליך אותם לרחוב.
אבל יש גם את אלה שלא רוצים לעבוד. אם חד הורית ממוצעת מקבלת הטבות בשווי של כמעט 6,000 שקלים מהמדינה. למה שתלך לעבוד? זה הכל.

דרור בתאריך 21 יולי 03 בשעה 12:59

אכן עוררת בי יותר אמפתיה כלפיך מאי פעם. רק דבר אחד לא הבנתי – אתה לא מעדיף לעבוד במשהו, גם אם לא במקצועך, מאשר לשכב בבית?

דרור בתאריך 21 יולי 03 בשעה 13:05

מעולם לא קלעו בול למה שאני מאמין

שי בתאריך 21 יולי 03 בשעה 14:00

כל ההפרטה הזאת ןכל היחס הזה. ההון ניזון מכל הויכוחים של המשתכרים עד 15000 אלף שקל ובכל זאת אתם תומכים באנשי ההון. להצדיק כותרת כי זה מוכר עיתון? זה של בעל הון עם אינטרסים. והוא מייצר תודעה. יש 300 אלף מובטלים. ואין 300 אלף מקומות עבודה. יש בעיה אמיתית לאם חד הורית לעבוד שעות. נכון שיש כמה שמנצלות את העניין – אבל האם כולן כאלה? מדינה סולידרית תומכת באנשים כאלה. בנכים, במוגבלים, בחלשיה. מדינה שרוצה לגדל אנשים שהם זאבים – מייצרת שוק חופשי. רק מה? השוק פה לא באמת חופשי. אני לא יכול לקחת הלוואות של 7 מיליארד שקל כמו פישמן. אני לא יכול לקחת הלוואה מבנק לאומי (המדינה) ולקנות את בנק הפועלים ולהחזיר כסף מהרווחים. הכסף הגדול קובע מה יהיה פה.

המדיניות של הפרד ומשול שעושה נתניהו וחבריו לציבור השכירים בעוכרינו. יבוא יום וכל מי שמרגיש שיש לו עבודה – יחופף משם. זה קרה לאנשי ההיטק שהבינו שהם חומר גלם של ההון. זה קרה לפועלי הטקסטיל. זה קרה לחד הוריות. זה גם יקרה לכם. ואז כבר לא תהיה הסתדרות. לא ניתן יהיה להתארגן כעובדים (חיפה כימיקלים דרום). ורק ניתן יהיה להלין על היחס המתנשא שהיה פעם.

סולידריות זה דבר כל כך חסר בארץ הזאת. השנאה שעולה מהכתוב ומחלק מהתגובות – כל כך בזויה. כל כך מפוררת. ובינתיים – ועם קשר – הכיבוש נמשך.

רני בתאריך 21 יולי 03 בשעה 17:13

למעשה, מסכים איתך בעניין מכירת העיתונים. אבל זה רק קצה הקרחון. מי שיוזם את המבצעים האלה, ככה בדרך, גם משקיט את המצפון שלו. הרי העיתון היה נמכר יותר אם, נאמר, הכותרת שלו היתה "להפיל את הממשלה." או "מחר עולים על הכנסת." אבל לא, העיתון טוב בליצור מציאות רק כשלמישהו (כותב או קורא) לא נעים ממשהו בין לבין. ואז, וזה מה שהצעתי לך ואתה לא הבנת, מסתכלים לרגע על הקבצן. ואחר כך ממשיכים הלאה.

בעניין האמפטיה שלך, הו, דרור מהאולימפוס. גם היא עוזרת כמו כוסות רוח למת. אלא שאתה "סטודנט שעושה מילואים" ועל כן אין לך בטח פנאי לעצור לרגע ולחשוב. אז בוא ואעזור לך, אדון סטודנט. (הקשב לי, הרי גם אני, תאר לך, עושה מילואים. אני אמנם לא מגיע למדרגת המס שלך, אבל פעם הגעתי להרבה יותר גבוהה. וירדתי מתוך בחירה, תאר לך, יש גם אנשים כאלה. ויש גם אמהות חד הוריות שבאמת אין להן כסף לתת אוכל לילדיהם, והפתרון הפשוט לכל העניין הזה כבר הוצע פעם על ידי ג'ונתן סוויפט, פשוט שיאכלו את הילדים. ואז שיעשו עוד, וזו כבר תוספת שלי, וזה כבר סיפור אחר. ברשותך אשוב לאמפתיה).

בוא נשתמש, למשל, בדוגמה הבאה, המקושקשת אך הפואטית: לכל בעלי האתרים ברשימות יש בפינה הימנית של המסך תצלום. לך, משום מה, אין. אולי לא רצית, אולי לא הספיקו לשים לך, ובלי ספק, זה בכלל בכלל לא חשוב לא לאיכות הטקסטים שלך או להיותך אדם שלם ובוגר ומצליח וכו'. אבל! במבט מבחוץ, איכשהו, פתאום לא נעים לי בשבילך. פתאום אני חושד שזה שאין לך תצלום (ולגברת שגם אתה כה מיטיב לרכב על כתפיה, ויקי כנפו, יש המון בכל העיתונים) איכשהו העביר אותך על דעתך. ואתה, הו, אתה כועס. עכשיו אתה כועס עלי? אתמול על ויקי כנפו? שלשום על עיתונאים אחרים? מחר על הקבצן ששוכב ברחוב וחולם על בקבוק וודקה שלא עוזרים לו כדי לא להפוך את הבטלה ליותר כדאית מהעבודה וכו'?
אז דע לך שאני מרחם עליך ורוצה לעזור לך. העתק את התצלום שלי דרור ושים אותו למשך שבוע באתר שלך. והרי לך אמפטיה ממי שיש לו למי שאין לו.

נכון שזה מרגיש נפלא, כשעוזרים לך ככה ברוחב לב?

אלכסנדר בתאריך 21 יולי 03 בשעה 17:27

מסכים איתך שהפרויקט בטח ממרק קצת את המצפון של קברניטי ידיעות.
האמפתיה שלי היא אמפתיה של בן-אדם לבן-אדם, אל תתפור לי סופרלטיבים ואני בכלל לא האישיו, למרות שאתה נורא משתדל.
ומדרגת המס שלי עלובה גם ככה, דמיין לעצמך. אבל אני לא אעז לעשות ילדים עד שהיא לא תעלה.
והדוגמה שלך מקושקשת לגמרי. לא טרחתי להצטלם עד עתה, כי זה לא הטריד אותי במיוחד.

דרור בתאריך 21 יולי 03 בשעה 18:13

דרור, ודאי שהדוגמה שלי מקושקשת. בדיוק כמו "נסיונות" העזרה
של קברניטי המשק לאמהות החד הוריות. בדיוק כמו
חלק מהעצות שאתה נותן להלמו ולאמהות החד הוריות. וחוץ מזה, אתה בעצמך כתבת בתקציר של המאמר שלך, "…ושניהם מחזיקים את כל הסיפור של הכלכלה הישראלית בקליפה של ביצה קשה מספר 3"
מתנצל על שניסיתי להפוך אותך לאישיו.
רני, שלוש תגובות למעלה, צודק. מילת המפתח היא סולידריות. אבל הסולידריות היחידה שבאמת אפקטיבית בקפיטליזם היא בין החזקים לבין עצמם. וזו הסיבה שלפעמים החלשים הולכים.
בינתיים מאחל לך שמדרגת המס שלך – ושלי – תעלה לשחקים. יום טוב, אלכסנדר.

אלכסנדר בתאריך 21 יולי 03 בשעה 18:51

והמגעיל הרים את ראשו המכוער. כולנו מהכותבים, ועד אחרון המגיבים כאן, התימרנו עד היום להיות "טובים" יותר (ראו ערך הפוסט הפופולרי של שוקי) מה-"טוקבקיסט הממוצע". אבל גם ב"ארזים" נפלה שלהבת…או שמא רק נחשף פרצופנו האמיתי, אולי בעצם כולנו רק מחכים לגירוי קל כדי לנאץ, לקלל ולהשתלח?

יניב בתאריך 21 יולי 03 בשעה 20:03

!אם אין לחם- תאכלו עוגות

(!נגמרו העוגות? תפתחו פרארי רושה)

מיאו חתולה בתאריך 21 יולי 03 בשעה 23:03

אם אין לחם- תאכלו עוגות!

(נגמרו העוגות? תפתחו פרארי רושה!)

מיאו חתולה בתאריך 21 יולי 03 בשעה 23:05

I didn't know Oberkoviech has passed away…
(icon of a shock on a face)

Snark (no Hebrew) בתאריך 27 יולי 03 בשעה 22:45

עם הממשלה הזאת העשירים ההיו יותר עשירים,והעניים ההיו יותר עניים.
למה לא,קל לאדם עשיר להגיד לעני יש עבודה,או תעבוד במה שיש,או אתה יכול כמוני להצליח.כשאותה אמא מגדלת
ילדים לבד בלי בן זוג תומך,
ולהגיד לה את יכולה בידיוק כמוני,זה בידייוק כמו
לקחת דג ולנסות ללמד אותו לעוף.והכן זו אמריקה
שדורסת את העניים ומפנה מקום לעשירים.והם מאמת יכולים להביא ילדים בלי שום פחד
על אותם יהודים צבועים ישוע ניצלב
רעים,חסרי לב ורחמים,אנוכיים,עשירים שלא עוזרים לעניים
ונותנים את כספם להימורים,זונות,התנחלויות,ישיבות
ויש ילדים רעבים שלאיש לא ממש היכפת
מהם,מי יתן וביום מין הימים אתם תהיו אלה שיבקשו,
אלה שיזדקקו
וכמו שאתם פותחים את ליבכם כלפי ילדים,וזקנים שחיים בעוני רב אתם אלה שתגיעו לידי כך ורק על ידי התנסות אישית
אולי אז תוכלו להבין את האחרים הסובלים.
מי יתן שהרצון הזה שלי התגשם.

הדס בתאריך 31 יולי 04 בשעה 01:07

אני אם חד הורית מובטלת ואני לא צריכה שישקיעו בי. יש לי מספיק קישורים לעבודה. אבל אין. ואם יש היא במשכורת רעב. במקום להיות פילנטרופים ולהסית כאילו העניים אשמים בעוניים….. תשנו את סדר היום החברתי- כלכלי. אבל מה אני מבזבזת אנרגיה. המהפכה של העשירון העליון הצליחה. אנחנו חברה של אדונים ועבדים…….

segalorna בתאריך 01 אוקטובר 04 בשעה 14:12