כשיורם אוברקוביץ' מת, נפלו כלי התקשורת לרגליו כמו כלבלבים מרוטים, כאילו

אוברקוביץ'. איש חזק

צילום: שלום בר-טל

ל-Ynet

פחדו שאם יעלו לו את הסעיף הוא עוד ירד לקבר עם השאלטר ביד, וכשתהיה הפסקת חשמל לא יהיה איך להחזיר את הזרם. אז אתם יודעים מה, סליחה, אבל אם התקשורת אמורה לייצג את גם האינטרס הציבורי, הרי שהיו באוברקוביץ' (לא בא לי לכתוב ז"ל, עמכם הסליחה) לא פחות צדדים רעים מטובים, למעט אם אתה הציבור של עובדי חברת חשמל.

19 אלף שקל בחודש היא המשכורת ממוצעת של עובד חברת חשמל, לא כולל חשבון חשמל חופשי כמעט לגמרי. שוב: זו משכורת ממוצעת, כאילו, אם אתה מקבל רק 17 אלף שקל בחברת החשמל, אז דפקו אותך. ולמי שלא זוכר, חברת החשמל היא מונופול ממשלתי, ואת השכר כולנו משלמים מהכיס דרך חשבון החשמל או דרך המיסים.

ראבאק, למה מה? המשכורת הממוצעת בישראל עומדת על כ-7,000 שקלים בחודש, והיא רק הולכת ויורדת. במדינת חברת החשמל היא רק עולה. והכל כי בכף היד של אוברקוביץ' מונחת הביצה השמאלית של שר האוצר, האשך הימני של ראש הממשלה ואותו שאלטר מפורסם.

אוברקוביץ' שם במשך שנים את הצדק החברתי ואת האינטרס הלאומי על הזין, והאמת, הלך לו ממש טוב. אז מעבר לטרגדיה האישית, שלא מעניינת אותי כרגע יותר מכל מודעת אבל אחרת בעיתון, אין כאן שום סיבה לפרוס לכבודו את שטיחי עמודי העיתון המפרגנים.

הדבר הכי רע שכתבו על מלך הסחטנים היה "איש חזק". איש חזק זה טוב או רע? בטח שזה טוב. יורם אוברקוביץ' הוא למען העובדים, ועובדים זה טוב. וגברי לוי – הטוב מאוד לכשעצמו – היה נורא המום. אם איש חזק כמו גברי המום ממותו של איש חזק כמו אוברקוביץ', מה אנחנו, הקטנים, אמורים לחוש לנוכח עניינים קולוסאלים שכאלה. מאנשים חזקים אנחנו מפחדים, ואנחנו אוהבים אותם. אוהבים מפחד. 

 

אוברקוביץ' לקח את הכסף של ויקי כנפו. זה מה שאנחנו אמורים לחוש.

במשך שנים הוא מחזיק את הממשלה בצוואר, ומוציא ממנה תנאי שכר מופקרים. אחר כך, אל תתפלאו שאין כסף בשביל  כנפו. ואין כסף גם לתרופות לחולים, ולסיוע לזקנים, ולנכים ולמובטלים. למה אין? כי אוברקוביץ' לקח. אוברקוביץ' התרבות, שכרון-הכוח והזלזול, לא רק אוברקוביץ' האיש. גם הח"כים החרדים ברשימה הזו, ועמיר פרץ, ובכלל בעלי הממון שהבל פיהם קרוב אצל אזני השררה. אבל מעטים מייצגים את התרבות הזו כל-כך יפה כמו אוברקוביץ'. אחרי מות קדושים אמור? כשהיה חי לא השתין עליכם, אזרחים. אז תעשו לי טובה. 

 

יכול להיות שאין מה להלין כנגד עובדי חברת חשמל ואוברקוביץ', שדואגים לעצמם ורק לעצמם.

אבל יש הרבה מה להלין כנגד הפוליטיקאים, שחזקים על כנפו ועל שכמותה ומתקפלים בפני אוברקוביצ'ים.

ויש הרבה מה להלין כלפי העיתונות. התקשורת, היא אוהבת את שניהם אותו דבר. אוברקוביץ' איש חזק וכנפו אישה חזקה. אוברקוביץ' וכנפו מוכרים ביחד את המהדורה.

  

ללכת כי כולם הולכים

 

פתאום קם אדם בבוקר, מחליט שהוא אֵם ומתחיל ללכת. צעדות, איזה מין אמצעי מחאה זה בכלל. אם לא תיענו מיד לכל דרישותיי, אני… אני… אני אלך! אילנה אזולאי צועדת מערד לירושלים, עם בנה האומלל שכבול לכסא הגלגלים שלו. איזה חום, איזה שעמום, הצעידה הזו. לו היו לו רגליים, היה קם ובורח.

גם לכנפו אין לי יותר מדי סימפטיה. אולי זה כי אני קפיטליסט מסריח, אבל סליחה, אל תלכו לירושלים, לכו לעבוד.

כנפו. אשה חזקה

 צילום: אלכס ליבק להארץ

אין בדרום? תעברו דירה. אין לכם כסף לילדים? קנו קונדומים, יותר זול. בקרב יותר מדי משפחות מתקיים נתק תודעתי בין מספר הילדים, היכולת הכלכלית ורמת המחיה. ואותי מטריד, למה נראה להם הגיוני שהנתק הזה צריך להפוך לעול על כתפי.

מיליוני אמריקנים מחליפים מדינות בחיפוש אחר פרנסה. אבל בישראל אנשים לא מזיזים אצבע למען עצמם. אני נשאר פה, ואני אשריץ ילדים כמה שבא לי, ואתם תבואו אלי ותעזרו לי.

 

את הכסף שלקח אוברקוביץ' לא היה צריך ממש לתת לכנפו. היה צריך להשקיע אותו בה, בחינוך שלה ושל ילדיה, בעידוד יוזמות פרטיות באזור מגוריה. הממשלה יכולה גם לבחור שלא לממן את ההתנחלויות ואת הצבא ששומר עליהן – צעדים שהימנעות מהם משולה בעיני לפשע.

אבל כדי לאלץ אנשים ללכת לעבוד, צריך גם להוריד את הקצבאות, וצריך לייצר מקומות עבודה, כלומר: לבנות סקטור פרטי חזק יותר באמצעות בלימת המיתון, הורדת הגרעון והריבית וצמצום הוצאות הממשלה.

ואם ביבי דופק את קהל בוחריו, אז כנראה שאין ברירה אחרת.


פוסטים קרובים



תגובות ( 63 )

כמה פואטי, ככה מקושקש.
אני לא צריך חושב שאני צריך מובטל בשביל להגדיר את עצמי שכיר בעלת רמת חיים ממוצעת מינוס.
ידיעות אחרונות מציע עבודה למוטבלים כי זה מוכר עיתונים, לא משום סיבה אחרת. תמיד יבואו חוקרי התקשורת ויתנו לזה הסבר על בסיס גישת האליטיזם, אבל בסוף היום, מי שמוציא את זה לפועל בסך הכל רוצה שהכותרת של ידיעות בקיוסק תתחרה טוב יותר בכותרת של מעריב.
וכאמור – אנשים שלא יכולים לעבוד מכל סיבה שהיא, אני האחרון שחושב שצריך להשליך אותם לרחוב.
אבל יש גם את אלה שלא רוצים לעבוד. אם חד הורית ממוצעת מקבלת הטבות בשווי של כמעט 6,000 שקלים מהמדינה. למה שתלך לעבוד? זה הכל.

דרור בתאריך 21 יול 03 בשעה 12:59

אכן עוררת בי יותר אמפתיה כלפיך מאי פעם. רק דבר אחד לא הבנתי – אתה לא מעדיף לעבוד במשהו, גם אם לא במקצועך, מאשר לשכב בבית?

דרור בתאריך 21 יול 03 בשעה 13:05

מעולם לא קלעו בול למה שאני מאמין

שי בתאריך 21 יול 03 בשעה 14:00

כל ההפרטה הזאת ןכל היחס הזה. ההון ניזון מכל הויכוחים של המשתכרים עד 15000 אלף שקל ובכל זאת אתם תומכים באנשי ההון. להצדיק כותרת כי זה מוכר עיתון? זה של בעל הון עם אינטרסים. והוא מייצר תודעה. יש 300 אלף מובטלים. ואין 300 אלף מקומות עבודה. יש בעיה אמיתית לאם חד הורית לעבוד שעות. נכון שיש כמה שמנצלות את העניין – אבל האם כולן כאלה? מדינה סולידרית תומכת באנשים כאלה. בנכים, במוגבלים, בחלשיה. מדינה שרוצה לגדל אנשים שהם זאבים – מייצרת שוק חופשי. רק מה? השוק פה לא באמת חופשי. אני לא יכול לקחת הלוואות של 7 מיליארד שקל כמו פישמן. אני לא יכול לקחת הלוואה מבנק לאומי (המדינה) ולקנות את בנק הפועלים ולהחזיר כסף מהרווחים. הכסף הגדול קובע מה יהיה פה.

המדיניות של הפרד ומשול שעושה נתניהו וחבריו לציבור השכירים בעוכרינו. יבוא יום וכל מי שמרגיש שיש לו עבודה – יחופף משם. זה קרה לאנשי ההיטק שהבינו שהם חומר גלם של ההון. זה קרה לפועלי הטקסטיל. זה קרה לחד הוריות. זה גם יקרה לכם. ואז כבר לא תהיה הסתדרות. לא ניתן יהיה להתארגן כעובדים (חיפה כימיקלים דרום). ורק ניתן יהיה להלין על היחס המתנשא שהיה פעם.

סולידריות זה דבר כל כך חסר בארץ הזאת. השנאה שעולה מהכתוב ומחלק מהתגובות – כל כך בזויה. כל כך מפוררת. ובינתיים – ועם קשר – הכיבוש נמשך.

רני בתאריך 21 יול 03 בשעה 17:13

למעשה, מסכים איתך בעניין מכירת העיתונים. אבל זה רק קצה הקרחון. מי שיוזם את המבצעים האלה, ככה בדרך, גם משקיט את המצפון שלו. הרי העיתון היה נמכר יותר אם, נאמר, הכותרת שלו היתה "להפיל את הממשלה." או "מחר עולים על הכנסת." אבל לא, העיתון טוב בליצור מציאות רק כשלמישהו (כותב או קורא) לא נעים ממשהו בין לבין. ואז, וזה מה שהצעתי לך ואתה לא הבנת, מסתכלים לרגע על הקבצן. ואחר כך ממשיכים הלאה.

בעניין האמפטיה שלך, הו, דרור מהאולימפוס. גם היא עוזרת כמו כוסות רוח למת. אלא שאתה "סטודנט שעושה מילואים" ועל כן אין לך בטח פנאי לעצור לרגע ולחשוב. אז בוא ואעזור לך, אדון סטודנט. (הקשב לי, הרי גם אני, תאר לך, עושה מילואים. אני אמנם לא מגיע למדרגת המס שלך, אבל פעם הגעתי להרבה יותר גבוהה. וירדתי מתוך בחירה, תאר לך, יש גם אנשים כאלה. ויש גם אמהות חד הוריות שבאמת אין להן כסף לתת אוכל לילדיהם, והפתרון הפשוט לכל העניין הזה כבר הוצע פעם על ידי ג'ונתן סוויפט, פשוט שיאכלו את הילדים. ואז שיעשו עוד, וזו כבר תוספת שלי, וזה כבר סיפור אחר. ברשותך אשוב לאמפתיה).

בוא נשתמש, למשל, בדוגמה הבאה, המקושקשת אך הפואטית: לכל בעלי האתרים ברשימות יש בפינה הימנית של המסך תצלום. לך, משום מה, אין. אולי לא רצית, אולי לא הספיקו לשים לך, ובלי ספק, זה בכלל בכלל לא חשוב לא לאיכות הטקסטים שלך או להיותך אדם שלם ובוגר ומצליח וכו'. אבל! במבט מבחוץ, איכשהו, פתאום לא נעים לי בשבילך. פתאום אני חושד שזה שאין לך תצלום (ולגברת שגם אתה כה מיטיב לרכב על כתפיה, ויקי כנפו, יש המון בכל העיתונים) איכשהו העביר אותך על דעתך. ואתה, הו, אתה כועס. עכשיו אתה כועס עלי? אתמול על ויקי כנפו? שלשום על עיתונאים אחרים? מחר על הקבצן ששוכב ברחוב וחולם על בקבוק וודקה שלא עוזרים לו כדי לא להפוך את הבטלה ליותר כדאית מהעבודה וכו'?
אז דע לך שאני מרחם עליך ורוצה לעזור לך. העתק את התצלום שלי דרור ושים אותו למשך שבוע באתר שלך. והרי לך אמפטיה ממי שיש לו למי שאין לו.

נכון שזה מרגיש נפלא, כשעוזרים לך ככה ברוחב לב?

אלכסנדר בתאריך 21 יול 03 בשעה 17:27

מסכים איתך שהפרויקט בטח ממרק קצת את המצפון של קברניטי ידיעות.
האמפתיה שלי היא אמפתיה של בן-אדם לבן-אדם, אל תתפור לי סופרלטיבים ואני בכלל לא האישיו, למרות שאתה נורא משתדל.
ומדרגת המס שלי עלובה גם ככה, דמיין לעצמך. אבל אני לא אעז לעשות ילדים עד שהיא לא תעלה.
והדוגמה שלך מקושקשת לגמרי. לא טרחתי להצטלם עד עתה, כי זה לא הטריד אותי במיוחד.

דרור בתאריך 21 יול 03 בשעה 18:13

דרור, ודאי שהדוגמה שלי מקושקשת. בדיוק כמו "נסיונות" העזרה
של קברניטי המשק לאמהות החד הוריות. בדיוק כמו
חלק מהעצות שאתה נותן להלמו ולאמהות החד הוריות. וחוץ מזה, אתה בעצמך כתבת בתקציר של המאמר שלך, "…ושניהם מחזיקים את כל הסיפור של הכלכלה הישראלית בקליפה של ביצה קשה מספר 3"
מתנצל על שניסיתי להפוך אותך לאישיו.
רני, שלוש תגובות למעלה, צודק. מילת המפתח היא סולידריות. אבל הסולידריות היחידה שבאמת אפקטיבית בקפיטליזם היא בין החזקים לבין עצמם. וזו הסיבה שלפעמים החלשים הולכים.
בינתיים מאחל לך שמדרגת המס שלך – ושלי – תעלה לשחקים. יום טוב, אלכסנדר.

אלכסנדר בתאריך 21 יול 03 בשעה 18:51

והמגעיל הרים את ראשו המכוער. כולנו מהכותבים, ועד אחרון המגיבים כאן, התימרנו עד היום להיות "טובים" יותר (ראו ערך הפוסט הפופולרי של שוקי) מה-"טוקבקיסט הממוצע". אבל גם ב"ארזים" נפלה שלהבת…או שמא רק נחשף פרצופנו האמיתי, אולי בעצם כולנו רק מחכים לגירוי קל כדי לנאץ, לקלל ולהשתלח?

יניב בתאריך 21 יול 03 בשעה 20:03

!אם אין לחם- תאכלו עוגות

(!נגמרו העוגות? תפתחו פרארי רושה)

מיאו חתולה בתאריך 21 יול 03 בשעה 23:03

אם אין לחם- תאכלו עוגות!

(נגמרו העוגות? תפתחו פרארי רושה!)

מיאו חתולה בתאריך 21 יול 03 בשעה 23:05

I didn't know Oberkoviech has passed away…
(icon of a shock on a face)

Snark (no Hebrew) בתאריך 27 יול 03 בשעה 22:45

עם הממשלה הזאת העשירים ההיו יותר עשירים,והעניים ההיו יותר עניים.
למה לא,קל לאדם עשיר להגיד לעני יש עבודה,או תעבוד במה שיש,או אתה יכול כמוני להצליח.כשאותה אמא מגדלת
ילדים לבד בלי בן זוג תומך,
ולהגיד לה את יכולה בידיוק כמוני,זה בידייוק כמו
לקחת דג ולנסות ללמד אותו לעוף.והכן זו אמריקה
שדורסת את העניים ומפנה מקום לעשירים.והם מאמת יכולים להביא ילדים בלי שום פחד
על אותם יהודים צבועים ישוע ניצלב
רעים,חסרי לב ורחמים,אנוכיים,עשירים שלא עוזרים לעניים
ונותנים את כספם להימורים,זונות,התנחלויות,ישיבות
ויש ילדים רעבים שלאיש לא ממש היכפת
מהם,מי יתן וביום מין הימים אתם תהיו אלה שיבקשו,
אלה שיזדקקו
וכמו שאתם פותחים את ליבכם כלפי ילדים,וזקנים שחיים בעוני רב אתם אלה שתגיעו לידי כך ורק על ידי התנסות אישית
אולי אז תוכלו להבין את האחרים הסובלים.
מי יתן שהרצון הזה שלי התגשם.

הדס בתאריך 31 יול 04 בשעה 01:07

אני אם חד הורית מובטלת ואני לא צריכה שישקיעו בי. יש לי מספיק קישורים לעבודה. אבל אין. ואם יש היא במשכורת רעב. במקום להיות פילנטרופים ולהסית כאילו העניים אשמים בעוניים….. תשנו את סדר היום החברתי- כלכלי. אבל מה אני מבזבזת אנרגיה. המהפכה של העשירון העליון הצליחה. אנחנו חברה של אדונים ועבדים…….

segalorna בתאריך 01 אוק 04 בשעה 14:12