הו, הפיתוי: למי נותנים גישה למייל, ליומן ולאשראי?
הנוחות שמבטיחים סוכני AI דורשת גישה למידע אישי. השאלות שכדאי לשאול לפני האישור וכללי האצבע שאני בוחר לעצמי.
הו, הפיתוי
"יש את גרוק בוט, dots של chatGPT, אינסטינקט, מיוז של מטא, ספארק של גוגל, קלוד - למי אתם נותנים הרשאות לגשת לאיזה מידע הפרטי שלכם ולמה״?
התחלנו לדבר על זה בשבוע שעבר: מחכה לכם נוחות קיצונית אם תסכימו לחבר כל אחד מסוכני הבינה המלאכותית האלה למייל, ליומן ולכרטיס האשראי. מצד שני, אתם לא רוצים שהמידע הפרטי שלכם ידלוף, כפי שקרה בפרשת יונתן אוריך.
שלחתי את אינסטינקט, הסוכן שחי בתוך וואטסאפ, למשימה צנועה - תמצא לרונן, לעמרי ולי שלושה כרטיסים לסטנד אפ של דניאל חן בתל אביב. חזר אחרי כמה דקות עם תאריכים וכסאות ספציפיים לרכישה, ואמר לי - תכניס כאן את כרטיס האשראי ואני קונה לשלושתכם.
הו, הפיתוי.
אז איך נחליט?
שנייה לפני האוקיי
שאלתי בטוויטר וגם בלינקדאין וקיבלתי תשובות מרבים וחכמים.
הנה כמה דברים לחשוב עליהם לפני שמאשרים:
- כשאנשים פרטיים מחברים סוכנים מהטלפון בלי צוות אבטחה אישי, הגבולות של הבוט הם מה שנגדיר בשנייה הראשונה של לחיצת ה״אישור״. רוב הסוכנים יבקשו כמה שיותר גישה לכמה שיותר שירותים. אבל ההמלצה הגורפת היא לצמצם. לתת גישה אך ורק לשירותים המינימליים שנחוצים לאותה משימה. אם אפשר לקרוא את היומן בלי הרשאה לכתוב? עדיף. לכתוב רק טיוטות במייל בלי הרשאה לשלוח? עדיף.
- החברות והסוכנים נאבקים ביניהם על הזכות להיות שומרי המידע האישי שלנו. השאלה באיזה מחיר. מטא למשל משתמשת בשיחות עם Meta AI כדי להתאים פרסומות בפייסבוק ובאינסטגרם, בלי אפשרות ביטול.
- איפה המידע מעובד. Siri AI של אפל מעבדת משימות פשוטות במכשיר, מורכבות בענן הפרטי של אפל, וכבדות בענן של גוגל. אפל מצהירה שהמידע לא נשמר ולא נחשף לאף אחד. Gemini Spark, לעומת זאת, קורא את המייל והיומן ברציפות על שרתי גוגל. תורין קלוסובסקי מ-EFF טוען שכדאי להתייחס למייל כאילו שהוא "כמעט פומבי".
- ער תמיד, או רק כשפונים אליו. זו ההחלטה שרוב המשתמשים לא יודעים שהם מקבלים. עוזר שפותחים עונה כששואלים אותו. סוכן שתמיד ער רואה כל מה שיגיע.
- כל מי שמזמין אותך לפגישה מדבר עם הסוכן שלך. חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, הטכניון ו-SafeBreach השתלטו על Gemini מבחוץ דרך הזמנה ליומן, והפעילו דוד, פתחו חלונות וכיבו אורות. הם הדגימו 15 דרכים לניצול הסוכנים. גוגל תיקנה והוסיפה דרישה לאישור לפני ביצוע פעולות מסוכנות. הלקח: חובה לזכור שהמייל והיומן פתוחים לכל מי שירצה לשלוח לנו משהו, וכל מכשיר שמחובר לאותו עוזר עלול להרחיב את הנזק.
רק שבאמת של החיים, כל השיקולים האלה מעקרים את כל הקטע של סוכן. ההבטחה לנוחות טמונה בדיוק בזה שהוא נגיש לכל המידע והחשבונות ניגש לכל השירותים וממלא בקשות מורכבות בשנייה - תזמין לי כרטיסים לדניאל חן - בלי צורך להגדיר אותו מחדש לכל משימה. אז מה הרווחנו?
שהאל יהיה בעזרי
אז זה כלל האצבע שלי. אתם ממש מוזמנים לא להסכים ולא לאמץ.
- לא נותן הרשאות לחברות קטנות וחדשות שאין להן טרק רקורד של אמינות ומוניטין לאבד. אינסטינקט? קסום ככל שיהיה, אני מוכן לדבר איתו בוואטסאפ, אבל את כרטיס האשראי שלי הוא לא יקבל.
- חברות עם טרק רקורד של בגידה באמון, פעולה נגד טובת המשתמשים, התחמקות ושקרים? גם הן בחוץ. כן מטא, אני מסתכל עלייך.
- נשארתי בגדול עם ג׳מיני, ChatGPT וקלוד. יש לי העדפה קלה לג׳מיני, היות שהוא בתוך אותו עולם של גוגל שבו המידע הרגיש שלי ממילא נמצא. כשאפל תציע לי שירותים כאלה, ייתכן שהיא תקפוץ לראש התור, בגלל השיקולים שפירטתי קודם.
אני סקרן מאוד, זקוק מאוד לעזרה תפעולית ביומיום, ובעיקר רוצה לספר לכם מגוף ראשון. לכן אני לוקח על עצמי קצת יותר סיכונים ממה שהייתי ממליץ לכל אחד אחר. ושהאל יהיה בעזרי.
מה אתם עושים? אילו הרשאות נותנים למי?
