יואל מוקיר: AI, אי־שוויון והבחירה שבידינו

"בספר בראשית כתוב שהאדם נברא בצלם אלוהים. כשאני מקשיב לאנשים מדברים על AI, לפעמים נדמה לי שבראנו אלוהים בצלם האדם".

גם פרופ' יואל מוקיר, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2025, נאם ביום העיון של חבר הנאמנים באוניברסיטה העברית, לרגל חנוכת מרכז פדרמן לבינה מלאכותית. מבחינתו AI זה רק כלי. כלי עם תכונות יוצאות דופן, אבל שום דבר מעבר לזה. הוא אפילו לא אוהב את המילה "סוכן", כי היא משדרת משהו אנושי, וקשה היה לפספס שזו תשובה ישירה להררי, שדיבר שעה קודם על "סוציולוגיה של AI".

את הטיעון שלו הוא בנה על החוק הראשון של היסטוריון הטכנולוגיה מלווין קרנצברג: טכנולוגיה אינה טובה, אינה רעה, וגם אינה נייטרלית. ואז הוסיף שרבי עקיבא אמר את זה כבר לפני אלפיים שנה: "הכל צפוי והרשות נתונה". AI ישנה הכל, ולכן הוא לא נייטרלי. לטובה או לרעה? זה תלוי בנו.

החלק שהכי הפתיע אותי היה האופטימיות שלו לגבי אי שוויון. הוא מודה שכמה אנשים עשו מ-AI הון שהוא עצמו כינה "מגונה", אבל מעריך שבטווח הארוך AI דווקא יצמצם את הפערים. לבנות את הטכנולוגיה אולי עולה הון, אבל מהשירות יכול ליהנות כל אחד במחיר מגוחך. המשמעות, אומר חתן פרס נובל, היא שהפער בידע בין האליטה המשכילה לכל השאר מצטמצם, וכוח המיקוח של רופאים, עורכי דין ומהנדסים נחלש. "הילד שלך חולה. למי אתה מתקשר? לרופא, או לצ'אט? אני יכול לשאול את הצ'אט ולדעת כמעט כמו הרופא שלי. זה פחות טוב אם אתה רופא, אבל טוב אם אתה מטופל. ויש יותר מטופלים מרופאים".

בפאנל שהנחיתי עם שני בוגרי האוניברסיטה העברית שבונים את התעשייה הזו, ד"ר זאב פרבמן, ממייסדי לייטריקס, ושרה לוי, מייסדת ומנכ"לית סטארט־אפ לדאטה ארגוני, שמעתי שני משפטים שנשארו איתי. לוי סיפרה שבחברה שלה יש היום עשרה מפתחים, כשבעבר היו צריכים שלושים או ארבעים, ושבשנה הקרובה היא לא מתכוונת לגייס אף מפתח, רק אנשי מכירות. היא גם הזהירה מתופעה שהיא רואה בארגונים: אנשים שמועסקים כדי לסדר את הסביבה לרובוטים, לנקות ולהגדיר להם כללים. "זה מטורף, כי הבאנו את הרובוטים כדי שיעזרו לנו".

את פרבמן שאלתי - מה יישאר מהאקדמיה? האוניברסיטאות עלולות להתרחק מהמירוץ ומהמפעל לייצור אנשי המקצוע. היא עשויה להיות פחות מפעל ויותר מנזר מימי הביניים, כמקום שבו לקבוצת אנשים יש את הפריבילגיה לחשוב בלי לרוץ.